אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
בעצמות היבשות נושב הקור,
מעליהן נצמק העור.
החזה הפצוע יורה את עצמו,
וחוזר באקט סיבובי
לשקוע בקונכיית הכאב הנישא אילם מרוב צעקה.
גבשושים קשים נפרדים זה מזה,
יוצרים אזורי אי שקט בתוך ים של יאוש,
ואין היכרות בין גבשוש לגבשוש,
ואין כוונה.
ושיממון ועזובה וחידלון מתמשך
ואף הרגע אינו רגע,
כי אם גיבנת קשיחה הנושאת בחובה גבשושיות רבות
שהתלכדו בזעף בכדי להילחם עוד ועוד.
ובינתיים,
הלב פועם והדם זורם בכל העורקים וגם
בגבשושים ובכל האיים והימים שביניהם ועל גבי כל האלמוגים המשונים
המפחידים המשוננים וגם בחוף עצמו ועליך מכוסה מכף רגל ועד ראש בחול ובוץ
או עליך משתזף בכייף מעורטל או לבוש או מחכה להמשך של משהו או למשהו שיקרה,
זורמים המים האלה מלמעלה עד למטה בחריצות וגם בסיבובים, ולא באקט של
ובלי שעות ובלי ימים ובלי לשאול ובלי לחדול.
תארו לכם –
גופים גופים נעים נעים
זורמים בין יבשות,
יוצרים גשרים,
מוחים דמעה,
שוטפים איבה.
שטפון, זה מה שצריך פה,
מקלחת אהבה.
וואו רוניתוש, עשית לנו דמיון מודרך עכשיו?
זה התחיל כל כך קשה ונגמר כל כך שוטף ועוטף. איזה יופי!
דמיון מודרך :)))
לי, זה גדול.
לא חשבתי על זה, אבל אפשר לקרוא את זה לגמרי ברוח של קלטות הדמיון המודרך עם פכפוך פלגים רחשי הורדת מים וצפצוף ציפורים אלקטרוניות 🙂
תודה.
רונית, רונית, איזו כרוניקה של דימויי כאב ובדידות עיצבת כאן. אהבתי מאד את תנועת הגופים ואת הכמיהה לשיטפון, לא לאמבטיה, אלא דווקא מקלחת שיכולה להיות גם מקלחת קרה. ורק נקודה למחשבה: הכאב קיים בטקסט ללא המילה כאב. ריבויה מפחית לטעמי מעוצמת הכאב. כלומר, מקומות שכאב ועוד רגשות אחרים מורגשים ללא המלים המפורשות, עצמתם גדולה יותר.
מוישלהה יקר !!
ראית איך המרתי בזכותך (3 X כאב)
בדימויים אחרים, ברגע שנכנסתי.
אני חייבת להגיד שמתוך הפעמים הלא רבות כל כך שאתה נכנס לבלוגייה, ההערות שלך לשיריי או יצירות אחרות היו הכי בונות שאי פעם קיבלתי.
זה גם מקסים לקבל תגובות של איזה יופי מכל הלב, ולפעמים מלמד גם אם מישהו כותב לי שזו לא שירה, שיהיה,
אני עדיין לא הבנתי לגמרי מהזו שירה
אבל גם לא מתחיבת לז'אנר הזה בכלל,
יש עוד כמה ז'אנרים שמעניין אותי לכתוב אפילו יותר,
אבל התגובות שלך הן משהו מיוחד ומאד מאד מלמד ונעדר אגו וניסיונות להבליט את עצמך.
תודה שאתה כאן לעת עתה.
נדמה שבעיתות משבר מתגייסים הטובים שבטובים אל אזורי המצוקה, כמו אחרי פיגוע לא עלינו שכל העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים נקראים לדגל :))
ותרשו לי לצחוק בקול גדול:
:)))))))))))))))))))))))))))))))))))
בוקר טוב.
רונית יקרה, מילותייך כשיטפון, לא, כמקלחת ביום שרב. נראה לי שעובר טוב יותר ללא המילה כאב. אין לי את הנוסח הקודם לנגד עיני כך שאיני יכול להשוות. אם מלים נוגעות בי וצירופן יוצר חוויה מעורר מחשבה, וזה נותן לי חמצן ביום מחניק ומחמם אותי ביום מקפיא – דייני. כך הרגשתי וכך אני מרגיש לא פעם בכתיבתך. איך לשכלל, לחדד ולדייק את המבעים, זו עבודה לכל החיים.
הצחקת אותי עם כינוס החירום בעתות משבר. מזל שבינתיים לא הגיעו זק"א ופתולוגים:)
:))
מוישלה, נדמה שזק"א ופתולוגים מבקרים כאן מידי פעם,
בעיקר אחרי שמישהו עוזב,
ויש גם כמה נשרים.
אבל בעיקר כל הטובים מתרכזים יחד,
ולא מתוך זעף 🙂
יפה, חזק, מעורר הזדהות.
תודה, מי המגיב/ה ?
מתוקונת
ואת עוד אומרת שאת לא מבינה בשירה
שירה אפוקליפטית אישית ואוניברסלית כתבת לנו פה
וכן שיטפון של אהבה או כוונות טובות לחלופין.
מסיבה!
נקי הבית.
אני רצה לסגור את חלונות הבלוג נגד עין האיש הרע
מירוש,
תודה יקרה.
חסרת לי בנוף.
אני כבר לא יודעת מה זה להבין בשירה.
קראתי, אבל מעט יחסית.
היה יותר טבעי לי לכתוב הומור, ופעם בכמה זמן, זה שיר.
כזה שיש לו התחלה, קצה של קרחון, ואז נותר לחצוב ולשייף.
אנחנו ממקימי הבלוגייה, מהחלוצות,
הקוקו והסרפן, נסגור חלון נפתח דלת,
מי יכול עלינו ?
מה עם איזו יצירה בחלונות הראווה כאן ?
אני עובדת עכשיו על פרוייקטים חסויים
אבל נמצא משהו להרנין את הלב 🙂
היי
התארו לכם…
זה צירוף מדהים, תופס חזק, רוב היום אני מתארת לעצמי דברים… אך לא משתמשת בצרוף מילים הזה, בגלל שכל כך עסוקים… אבל תארי לך שיבוא גמד, תארי לך שהוא גם יעבוד אצלי, תארי לך שאפילו לא אטרך לתת לו הוראות הוא פשוט יבין אותי.
סוף השיר שלך נפלא
מקלחת אהבה
שלך טובה
טובוש !!
תארי לך שיבוא אלייך גמד ויעבוד אצלך,
לא תצטרכי לתת לו הוראות והוא יבין אותך לגמרי.
תארי לך שיום אחד ישאל אותך: "מה, אני עובד אצלך ?" :))))
אוהבת את מחשבותייך והצורה שאת כותבת אותן, מרגישים את המוזיקה.
תודה.
הי רונית, מסכים עם הדיאגנוזה של השורה התחתונה. שתי השורות האחרונות שלך הן שיר בפני עצמו. חזק.
אמירוש, תודה. שימחתני.
תמיד אתה מצמצם לי לשתי שורות :))
מעניין מה עשה לך השאר.
לפעמי מרגישה שכותבת בעלטה קצת מבחינת איך זה נקרא על ידי אנשים ואפילו מהזה בכלל ..
חייבת לציין ששותפה מאד להרגשה שכשמשהו משמעותי נכתב, הוא נכתב כאילו מעצמו ואני צריכה מה שפחות להפריע לו עם המילים וההתנסחויות והאגו והרצון האנושי בייפוי ודברים כאלה,
הרגשה שצריך לאפשר ליציר המוזר להגיח אל העולם דרך השופר שלנו מבלי שנפריע.
בכתיבת הומור זה קצת פחות ככה, כתיבת הומור יותר קומוניקטיבית מבחינתי, יותר מעוגנת בעולם ומנסה לתקשר לקהל.
אולי נכריז על שבוע שבו כולם מנסים לכתוב הומור ?
כולם בבלוגייה מאד מונחי שירה, ובא לי לראות אחרים מתאמצים לכיוון שלי קצת …
אחחחחח
תמי, את רצינית ?
(זו את) ?
אם כן, אז ממש תודה. תמיד יש פעם ראשונה ..
אבל שיר ממש אני כותבת פעם בהרבה זמן.
שמחה שחזרת, וצפייה מהנה :))
כן למקלחת אהבה, אני בעד!!!!
תודה, חני יקרה.
רוניתה, את מקסימה עם האופטימיות שלך, בחיי.
והשיר מצויין. גם כקטע פרוזה בעיני.
נשיקות מותק. טוב שיש כמוך.
איריסקה, תודה יקרה !
השיר גם כקטע פרוזה ? מעניין.
אני לא יודעת להפריד טוב בין ז'אנרים, פשוט כותבת מה שיש בי.
וזה מתחלף..
איך בארץ ???
אני לא מעכלת את זה. רק כשתפציעי שוב, כאיריס אליה, טבעון. אבין.
העולם מלא, כך מסתבר, כל מיני מינים, כל מיני יצורים, מערבולת רבגונית. שלא ייפסק, אבל צריך מידי פעם שטיפה טובה.
יאללה למקלחת!
השורות האחרונות מקסימות
לוסינקה, תודה,
מצידי שיירד גשם של גברים טובי לב, נאים וחכמים, ובעיקר כאלו שמתאימים לי ומושכים אותי !!
ואני אנסה אחד אחד ואבחר :))
את רואה ציורי וזה נורא כייף כשאת קוראת את שירתי, יש לזה אפקט אחר.