היום שהיה

מוזר,
פתאם כל כך ברור כשמש הקטע שהעליתי לפני יומיים.
"ואת המים לא שותים והמזון לא אוכלים".

כתבתי אותו על משהו אחר לגמרי, משהו שקשור לאחד התחומים בחיי.

חלק מהאנשים לקחו את זה כמשל לעולם ולחיים בכלל, ואני פתאם נוכחתי שהוא מקביל גם לתשעה באב.
לצום בוודאי.

ואצלי היה תשעה באב יצירתי.

קודם כל, בחגים שאמורים להיות עצובים, אני אוטומטית מתמלאת אנרגיה ומרוב איפשור
וחוסר לחץ "להיות שמייח" אני נעשית מאד משוחררת ולכן….. שמחה.
לעומת זאת בזמנים שאמורים בהם להיות שמחים, אני נלחצת מים המסיבות מסביב
וכל ההתפרעות המאולצת, ונעשית מדוכדכת.

לכן תשעה באב ויום כיפור ועוד כמה מועדים כאלה הם ימים מאד מאפשרים בשבילי, 
מה שממלא אותי אנרגיה, ובסופו של דבר משמח.

בערב פתאם שקט כללי השתרר, וזה היה נפלא, כמו ביום כיפור.
מה נשאר לעשות כשאת בבית ושקט גמור משתרר ? לאכול ולהכין אוכל כמובן.

מה, אני אעשה ספונג'ה? :)) (למרות שהדירה כבר מייחלת).
אז מתכון עוד משבת והנה עוגת מייפל מדברית (חיקוי מייפל), והריחות, והשכנים,
שפתאם מנגנים ומנגנים.

ובכדי לחוש קצת יידיש קיט קראתי את מגילת איכה ולא הבנתי כלום (מישהו רוצה להסביר במשפט?).
ואז ערוץ 1 – תוכניות לילה נפלאות מפעם פעם – תוכניות ממלכתיות "לתשעה באב" –
זה היה רצף הזוי ומקסים בפשטותו ותמימותו, הרוב בשחור לבן,
משהו שהיום לא מקרינים יותר. 
קבוצת ילדים בני 10 נשרכת אחר מדריך מליצי באזור הר הבית ומקשיבה להסבריו, 
הילד גיורא חמיצר מסייר בבית התפוצות וממחיז לקולו של קריין חלק מהמאורעות של עם ישראל למוד הסבל והגלות, 
קטעי מעבר הזויים שדומים לפסוקו של יום, רק ארוכים יותר,
והכל במינימום של תקציב ובמקסימום התכוונות ורצינות הדעת. ללקק את האצבעות.

והיום בעבודה – היינו קומץ חילונים, אף דתי או חרדי לא הגיע.
ומה נשאר היה לעשות כשגם הלקוחות בקושי היו ? לאכול.

וכשיצאתי החוצה לסופר לקנות משהו, כל הדתיים והחרדים נראו כל כך צמאים וחלשים,
לא רציתי להתריס בכוחי ובריאותי ובתזונתי השלמה, לכן הנמכתי מעט פרופיל,
ובתור בסופר, האנשים היו יפים ומקסימים, ואיש אחד עם זקן משום מה רצה לוותר לי על תורו
ושאעבור אותו. נשטפתי תודה, ואמרתי תודה, אבל יש לי זמן, זה בסדר.

בסוף יום העבודה כשהרחובות התרוקנו עוד יותר, חזרתי הביתה וחציתי את הכביש
שכמו נפתח לשניים משני העברים,