בננות - בלוגים / / ואת המים לא שותים והמזון לא אוכלים
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

ואת המים לא שותים והמזון לא אוכלים

 

 

 

האי שלנו –
ספינה טרופה עם כמה ניצולים לעתיד
שהדיון בם עדיין נמשך.

ובזמן שנמשך ונפסק הדיון חליפות,
(לעיתים הוא נפסק ונפסק או נמשך ונמשך כמה פעמים רצוף),
מנסים ניצולי העתיד לשרוד את הזמן:
זה מיידה אגוזי קוקוס שקטף בעמל בראשי חבריו,
ההיא מתבודדת תחת עץ הדקל, לא משתפת כוחות,
לעיתים איזו כף תמר נופלת לה על הראש והיא חוטפת זעזוע.

קבוצה שלמה פולה כינים זה מראשו של עצמו,
איש אחד מטביע יגונו באגם המר, עוד טיפה והוא שוקע.
וכל אחד מנסה מאד,
אבל אף אחד לא באמת מצליח לדאוג לעצמו.

ואת המים לא שותים והמזון לא אוכלים.

ובינתיים כולם, כולם מתים,
מתים מרעב.

 

 

 

 

 

20 תגובות

  1. ריאליסטי.
    🙁

  2. משל עגום לחיינו
    הראליטי האמיתית-אי!

    • התגובה למעלה שלי (משל עגום…)

    • רונית בר-לביא

      תודה על תגובתך (מי?).
      כן, אפשר לראות זאת כמשל או ריאליטי אמיתי על הקיום שלנו.

      כוונתי המקורית אחרת, אבל אני לא אבאר כרגע.

  3. שיר מעניין

    • רונית בר-לביא

      מי כתב/ה שיר מעניין ? אשמח אם תזדהו!
      אלא אם כן זו בושה להגיב לשיר.

  4. אתה טועה

  5. חני ליבנה

    נראה חלום אימים, אבל אמיתי, נכנס מתחת לעור

    • רונית בר-לביא

      הי חני,
      תודה יקרה.

      פתאם אני חושבת שאולי זה לא מקרי שכתבתי את זה בפתחו של תשעה באב..

  6. יש לך מחשבה רעננה ומאד מאד מעניינת.
    והיכולות מתפרשות על פני כמה ג'אנרים, מאד נדיר. (אפילו מחשבים ?..)

    • רונית בר-לביא

      תתתודה.. שלא אסמיק או אתגאה מידי.

      דווקא הקטע הנוכחי פחות מושקע, הוא יותר חומר גלם כזה. נכתב מאד מהר.

      וכן, מחשבים לפרנסה ..

      (מי זה?)

  7. תתחיל לקיים משהו מכל נהרות הידע שלך ונראה משיח.
    בינתיים אתה סתם להג.

    • שורש יהודה

      ואז כל הבנות המיואשות שמפנטזות משיח, וכל המשוררות והסופרות הנוגות וחסרות הכישרון, ושאר ההמון ילכו אחרי ולאורי.
      קצת סבלנות, בחורי…

  8. רונית, תיארת את הסיבות שהביאו את תשעה באב.חזק מאד.

    • רונית בר-לביא

      הי עקיבא.

      מעניין, לא חשבתי על זה לפני כתיבת השיר, או הקטע.

      הוא נכתב על משהו אחר.

      תודה.

  9. תַּלְמה פרויד

    רוניתקה, אנחנו שכנות הלילה. איזה יופי. והקטע הזה ממש הישרדות 🙂 והכינים האלה, הורגות! הולכות לכל מיני כיוונים מעניינים.
    'האגם המר', בכוונה ע"ש האגם ההוא?

    • רונית בר-לביא

      תלמוש, איזה קטע, על הסדרה "הישרדות" באמת לא חשבתי. חשבתי אי בודד, ספינה טרופה, בני אדם ..

      האגם המר – לא התכוונתי למשהו גאוגרפי.
      הלכתי עם האסוציאציות ושמתי במסך. זהו.

      קראתי את שירך המיוחד בזוטא והוא מלווה אותי לכל זמן שמיעת ההודעות הקוליות במשיבון :))

  10. היום זה כבר כך, לא? חזק השיר

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא