האי שלנו –
ספינה טרופה עם כמה ניצולים לעתיד
שהדיון בם עדיין נמשך.
ובזמן שנמשך ונפסק הדיון חליפות,
(לעיתים הוא נפסק ונפסק או נמשך ונמשך כמה פעמים רצוף),
מנסים ניצולי העתיד לשרוד את הזמן:
זה מיידה אגוזי קוקוס שקטף בעמל בראשי חבריו,
ההיא מתבודדת תחת עץ הדקל, לא משתפת כוחות,
לעיתים איזו כף תמר נופלת לה על הראש והיא חוטפת זעזוע.
קבוצה שלמה פולה כינים זה מראשו של עצמו,
איש אחד מטביע יגונו באגם המר, עוד טיפה והוא שוקע.
וכל אחד מנסה מאד,
אבל אף אחד לא באמת מצליח לדאוג לעצמו.
ואת המים לא שותים והמזון לא אוכלים.
ובינתיים כולם, כולם מתים,
מתים מרעב.
ריאליסטי.
🙁
אכן, לי, אכן …
🙁
משל עגום לחיינו
הראליטי האמיתית-אי!
התגובה למעלה שלי (משל עגום…)
תודה על תגובתך (מי?).
כן, אפשר לראות זאת כמשל או ריאליטי אמיתי על הקיום שלנו.
כוונתי המקורית אחרת, אבל אני לא אבאר כרגע.
שיר מעניין
מי כתב/ה שיר מעניין ? אשמח אם תזדהו!
אלא אם כן זו בושה להגיב לשיר.
אתה טועה
אתה טועה- כוון לרב שורש
נראה חלום אימים, אבל אמיתי, נכנס מתחת לעור
הי חני,
תודה יקרה.
פתאם אני חושבת שאולי זה לא מקרי שכתבתי את זה בפתחו של תשעה באב..
יש לך מחשבה רעננה ומאד מאד מעניינת.
והיכולות מתפרשות על פני כמה ג'אנרים, מאד נדיר. (אפילו מחשבים ?..)
תתתודה.. שלא אסמיק או אתגאה מידי.
דווקא הקטע הנוכחי פחות מושקע, הוא יותר חומר גלם כזה. נכתב מאד מהר.
וכן, מחשבים לפרנסה ..
(מי זה?)
תתחיל לקיים משהו מכל נהרות הידע שלך ונראה משיח.
בינתיים אתה סתם להג.
ואז כל הבנות המיואשות שמפנטזות משיח, וכל המשוררות והסופרות הנוגות וחסרות הכישרון, ושאר ההמון ילכו אחרי ולאורי.
קצת סבלנות, בחורי…
רונית, תיארת את הסיבות שהביאו את תשעה באב.חזק מאד.
הי עקיבא.
מעניין, לא חשבתי על זה לפני כתיבת השיר, או הקטע.
הוא נכתב על משהו אחר.
תודה.
רוניתקה, אנחנו שכנות הלילה. איזה יופי. והקטע הזה ממש הישרדות 🙂 והכינים האלה, הורגות! הולכות לכל מיני כיוונים מעניינים.
'האגם המר', בכוונה ע"ש האגם ההוא?
תלמוש, איזה קטע, על הסדרה "הישרדות" באמת לא חשבתי. חשבתי אי בודד, ספינה טרופה, בני אדם ..
האגם המר – לא התכוונתי למשהו גאוגרפי.
הלכתי עם האסוציאציות ושמתי במסך. זהו.
קראתי את שירך המיוחד בזוטא והוא מלווה אותי לכל זמן שמיעת ההודעות הקוליות במשיבון :))
היום זה כבר כך, לא? חזק השיר