בננות - בלוגים / / בינותינו
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

בינותינו

 

 

 

כל כך אנחנו משתנות 
בינותינו מתחלפות.

חומרים בי הופכים 
חומרים בך,
ריאקציה.

דברים שאמרת ואחר כך אני,
ועד ששכחנו, זכרנו.

ולא היה שם זכר אחד
אפילו לא בפינות,
אפילו בסדקים בארונות,
אולי בקלסר אחד היה ואחר כך אבד, נחנק באבק.

כך היה וכך כנראה גם יהיה
לעולם אנחנו
והריאקציות שלנו.

 

 

 

4 תגובות

  1. לי עברון-ועקנין

    בשלב זה בהיכרותנו לא יפתיע אותך שאגיד – זה מאוד מוכר… {}

  2. היי בינותינו

    בין המיקבלות והקירות שלנו…
    ביו
    להתראות טובה

    • רונית בר-לביא

      כן, טובה,
      בין המגבלות והקירות, נובעים כמה סדקים דרכם אפשר להעביר ולקבל,
      עד שלפעמים, וגם אם לכמה דקות, נמסים הקירות המדומים, ואת מבינה שאת באמצע אגם עם עוד כמה ברבורות אחיות ושמאז ומתמיד היה כך …
      ויהיה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא