כל כך אנחנו משתנות
בינותינו מתחלפות.
חומרים בי הופכים
חומרים בך,
ריאקציה.
דברים שאמרת ואחר כך אני,
ועד ששכחנו, זכרנו.
ולא היה שם זכר אחד
אפילו לא בפינות,
אפילו בסדקים בארונות,
אולי בקלסר אחד היה ואחר כך אבד, נחנק באבק.
כך היה וכך כנראה גם יהיה
לעולם אנחנו
והריאקציות שלנו.
בשלב זה בהיכרותנו לא יפתיע אותך שאגיד – זה מאוד מוכר… {}
נכון, תודה לי יקרה.
}{ ][
היי בינותינו
בין המיקבלות והקירות שלנו…
ביו
להתראות טובה
כן, טובה,
בין המגבלות והקירות, נובעים כמה סדקים דרכם אפשר להעביר ולקבל,
עד שלפעמים, וגם אם לכמה דקות, נמסים הקירות המדומים, ואת מבינה שאת באמצע אגם עם עוד כמה ברבורות אחיות ושמאז ומתמיד היה כך …
ויהיה