עדיין לפעמים

http://www.youtube.com/watch?v=4-37zEI8_hg

וזה יכול להיות נכון לכל כך הרבה תחומים ….

ראיתי תמונה שלך ופתאם קפאתי.

הרחתי ריח מפעם וחזרתי 30 שנה אחורה,
מצאתי חולצה בארון,
ראיתי זנב סוס ברחוב,
קצה של שפם,
הריח שלך בדיוק הזדחל בנבזיות,
מרשע ובלתי מודע,
מולקולה אחר מולקולה,

ועכשיו אתה איננו,
אתה, הרגע ההוא, ה"פעם" ההוא הנחשק, 
אני, החיים ההם,
פיסה שלמה של חיים, איננה.

יהי זכרה ברוך.

והעצב, אותו אין לקבור, הוא מה שיקח אותנו הלאה.
כשהולכים איתו, הוא ואני הופכים בדרך למשהויים אחרים ומשתנים,
מאבדים צורה ולובשים חדשה, שזה בכל רגע מוות חדש ולידה חדשה,
וזה קשה נורא,
אבל זה חי.

כולנו פאקירים בעולם הזה.