אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
מרגש אי אפשר למות.
ובכל זאת,
את יכולה להימצא
שוברת את הגב על בסיס יומי,
שותה בליעה, אוכלת רֶחֶק,
לועסת דיבור – כל מילה שם נולדת גוויה –
חיה? מתה. חיה? מתה.
חוצה בלי זהירות פסי רכבת,
כדי שתעברי בהן בסכנה,
חולפת ביעף, לא מספיקה לקרוא את השלטים —
רק בכדי שבן הבליעל ישכח.
והוא לא שוכח, הוא לעולם לא יפסיק לנסות
להתיידד עם אויבת.
רונית, אוי, מזדהה. בני בליעל!!!!!הם לא שווים את פסי הרכבת
שתהיי לי בריאה רונית, רק בריאות באמת באמת אבל הפכתי את כל המוח שלי ואפילו את זה הספייר שלפעמים אני משתמשת בו במקרים קשים ורבאק איתך…לא הבנתי כלום:)
מקווה שאת מרגישה טוב. השיר ממש הדאיג אותי. אבל מודה שלא באמת הבנתי אותו. (אגב, את הכותרת דווקא כן הבנתי…אבל לא הסכמתי איתה בכלל).
אם תרצי נתכתב על השיר, אך אם תעדיפי להשאיר אותו רק בשביל להיות, אז כמו שאת כבר בטח מכירה אותי קצת…מבחינתי זה בסדר.
הי סיגל,
זה בסך הכל שיר,
(אני כותבת רק כשאני מרגישה בסדר).
הוא מסביר את עצמו אם קוראים מילה מילה, מטאפורות.
אבל שכל אחד יבין מהרהורי ליבו.
הוא – הרגש – הוא לפעמים בן בליעל שראוי להידרס
(ואז להתעורר לחיים)!
הוא מקשה, חנוך,
אבל הוא לא ראוי להידרס.
לא הוא.
הבית הראשון יפה מאוד -יצרת בו מטאפורות מענינות ומקוריות את האמצע הייתי מעבדת שוב, או מוותרת
האמצעי- מהמילה "חוצה" ועד "סימני דרך" והסיום חזק מאוד רונית
הי חנה.
תודה.
אני מסכימה איתך לגבי האמצע,
הוא זקוק לעיבוד נוסף.
בסוף קיצרתי קצת את האמצע, חנה. ככה עדיף בעיני.
מיפ מיפ.
אהבתי מאוד, במיוחד את ה"אוכלת רחק"
חני יקרה,
ככה זה כשמתרחקים ממנו,
אבל זה מותר. הקטע שכתבת היום מתכתב קצת עם השיר הזה, לא ?
אגב, לפעמים גם כשמנסים להתקרב אליו, משהו שם לא עובד.
אולי כמו ילד ברוגז 🙂 שעכשיו כבר לא רוצה לשחק.
היה לי קשה…
אני מבינה אותך, אומי. גם לי היה קשה.
מאוד חזק, וגם שונה מאיך שאת כותבת בדרך כלל, אני חושבת (לא שאני מכירה מספיק את כתיבתך), בייחוד השורות המיוחדות האלה: שותה בליעה, אוכלת רֶחֶק,
לועסת דיבור – כל מילה שם נולדת גוויה –
בתוך השיר אני מוצאת כמה סגנונות וכמה נושאים, שאולי היה טוב לערוך ככמה שירים נפרדים.
תודה, לי.
שונה לטובה או לרעה ?
מעניין מה שאת אומרת על הכמה סגנונות וכמה נושאים – לערוך לכמה שירים נפרדים ?
בפנסיה כנראה. עיני טחו כרגע מרוב עריכה ומילים ועמודים ומיספורים …. HELP
פשוט שונה. ככה טוב וככה טוב…
ואני מכירה את זה. תמיד אפשר לערוך, זה לא יברח. 🙂
תודה, לי.
אני רוצה להוסיף שאת אחת מנקודות האור שיש בבלוגייה הזו, ושאת מבינה. מאד.
האור וההבנה הדדיים 🙂
רוניתי יקרה
זה לא בסך הכל שיר. שיר טוב הוא עולם ומלואו
נכון, מוישלה.
ה"בסך הכל שיר" נכתב לסיגל שדאגה וחששה לשלומי (?), והאמת היא שאני מרשה לעצמי לכתוב שירי דיכאון דווקא כשאני מרגישה ממש טוב. לרוב.
רוניתי. מרגש אי אפשר למות. אני הייתי מציבה סימן שאלה. לפעמים נדמה לי שכן. מאהבה. מצער. מעלבון. ולא בטוחה שרק כמטאפורה.
ואני מאד מאד אוהבת את לועסת דיבור. מילים שקיבלתי, שאמרו לי, ולעסתי ולעסתי והן לא התעכלו.
הי איריס.
בכוונה כתבתי שאי אפשר למות מרגש.
כי מציאותית, אי אפשר למות מרגש.
ספרותית כן. רגשית כן. לא מציאותית.
וזו עובדה מאד חשובה בעיני, מאד חשובה בPATH.
ומאד מעניין לי שלקחת את "לועסת דיבור" למקום של מילים שקיבלת, והן לא מתעכלות.
אני חשבתי על מילים שאני אומרת סתם, כמו לעיסת מסטיק, לא יוצא מהן כלום חוץ מאולקוס.
מה זאת אומרת: "מציאותית אי אפשר למות מרגש" אבל "רגשית כן"?
מי השואל/ת ?
אני לא מדברת עם זרים בבלוגייה לאחרונה, כי אמרו לי שהגיע זאב.
כבשה תמימה, לא זרה, שבאמת רוצה להבין. מכבדת את פחדייך. את לא חייבת לענות.
אה, כבשה מתוקה 🙂
חבל שאת לא מזדהה, כי קצת פראי פה לאחרונה.
התכוונתי שפיזית לא מתים בשל רגש.
יש מוות רגשי, ספרותי, כולם מתים ומתים ומתים מרגש,
אבל אף אחד לא מת פיזית מרגש.
חשוב מאד לדעת את זה !!
פרופורציות.
החיים חזקים בנו מאד.
בדוק?
נדמה לי שלא מעט התקפי לב נגרמים מרגש וגם הרעבה עצמית למוות ובטח יש עוד צורות מיתה פיזית מרגש. לא?
להערכתי זה לא מרגש,
אלא בדיוק מההיפך:
מהבריחה מרגש לתוך התנהגויות שמאפיינות בריחה.
בינתיים עולה לי בראש נחמה: הרגש אצלך ממש לא מת ( היכולת הרגשית ) וזה בעצם מה שחשוב. יבוא אחר; ואת היתר יעשה הזמן.
תודה.
הרגש המדובר כאן הוא לאו דווקא לגבי בחור.
יותר לגבי רגש בכלל – של עצב לרוב.
התמודדות עם עצב וקושי.
גם את תגובת הנחמה שלי ניתן לקרוא בלי בחור…
איזו כבשה אלמונית ומתוקה.
למרות שמתחיל להיות לי לא נוח לדבר עם אלמונים.
אני חשופה כאן ואתם לא.
אני אגיד עוד משהו: אפשר לתת לעצמנו להרגיש רגש שאנחנו פוחדים ממנו, כי אנחנו לא נמות !! אלא נרגיש הרבה יותר טוב אחר כך.
כשיש כזו רמה של שליטה זה כבר לא כל כך רגש…
למה ברמה כזו של שליטה זה כבר לא רגש ?
כי רגש בעיניך זה משהו שחייב לבוא בהפתעה ושאין עליו שליטה ?
אבל אם מדובר על רגש שנעשים מודעים אליו ?
האם הוא עדיין בגדר "רגש" אצלך ?
מה הקשר בין רגש לראש ?
זה רגש מעובד.
זהו המקום ממנו נכתבים שירים.
הסתכלות על רגש מהצד או מלמעלה…
מעצם כתיבת שיר על רגש מסויים יכול לצמוח רגש חדש.
רגש הוא אכן התפעמות. יש מודעות למשהו שגורם רגש, רגש, מודעות לרגש. כך נדמה לי.
אני לא יודעת למה השיר שלך התחבר לי לזה. התחושות הללו תמיד מלוות.
http://www.youtube.com/watch?v=eki_PRzNk-Y&feature=related
קורה לי הרבה. אבל בלב היער הן יפות יותר.
שתי השורות האחרונות בשיר אולי מיותרות.
אביטל,
אולי לא סתם עלה לך השיר הזה.
שתי השורות האחרונות בשיר שלי, את מתכוונת ?
כן .
הלאה השוביניסטים ושב אתה עצמך בלול שינקרו אותך עד מוות
אני בטוח שהרבה תרנגולות מהבלוג הזה
ירוצו להשתתף בחגיגה המדממת של חיסול
השוביניזם בעודו באיבו.
לכן נהוג בלולים לגלח את המקור ולהרכיב לחברות הקהיליה משקפי פח
כדי שיוכלו לנקר בעיקר את רגליהן הן.
ונסיים בשלונסקי:
שם בלול שבגולגולת –
מקרקרת תרנגולת.
תרנגולת – מקרקרת
זוג או פרד,זוג או פרד.
זה לא פרד,זה לא זוג-
זהו ככה סתם לגלוג
(עליהות מיקי מהו)
אל תהיה בטוח בכלום יה כלום שכמוך
כלך לך למקומות שאין שם בנות מתבכיינות ותגרבץ בנחת תוך כדי פיזום : זה לא פרד זה זרג
הי רונית
בניגוד לכתיבה הפיליטוניסטית שלך שהיא חדה ובהירה השירים שלך עמומים למדי
אני קוראת בשיר הרבה כעס
באמת, ריקי ?
מה לא ברור בעינייך בשיר ?
ומעניין איך כל אחד לוקח לכיוון אחר – בשיר אין כעס ממש בכלל.
מה גרם לך לחשוב על כעס דווקא ?
זה יותר שיר מודעות כזה, שמדבר על הניסיון להידבר ולהימצא עם רגשות לא פשוטים, יותר של עצב.
הי רונית
כן, גם עצב אני קוראת אבל יותר כעס
אני לא מצליחה ל"הפיק" חוויה ספציפית מהשיר אלא דווקא רגש ואוצר המילים שלו הוא אוצר של כעס. ברור שכעס הוא רגש חזק ביותר אי אפשר למות ממנו אבל אפשר להמית אחרים 🙂
באיזה מילים את קוראת כעס, ריקי ?
אני מניחה שב"בן בליעל" ?
השיר מבחינתי PURE על עצב והפחד להיות איתו עד עומקו, ועל הגילוי שאי אפשר למות מזה, שזה בסדר להיות איתו עד עומקו.
אבל מרתק לקרוא מה כל אחד קרא ממנו.
ומעניין שאת אומרת שהשירה שלי עמומה ביחס לכתיבה הפיליטונית.
שירה לרוב היא מוצפנת לא ?
אגב, "בן הבליעל" הוא די בסגי נהור כאן.
והתלבטתי לגביו, חשבתי גם על "בן בלירעל" אבל הוא כן אחד שיש בו רעל, רעל שהכרחי לצמיחה …
זה אם מישהו מבין אותי פה. 🙂
אני הבנתי אותך פה.
השיר מאד על עצב, ועל כל מה שאנחנו עושים כל היום בשביל להרחיק אותו מאיתנו, בגלל הפחד שאם נרגיש הכל, לא נעמוד בזה, ונמות.
את אומרת: לא נמות.
וזה גילוי מסעיר לנפש.
כן, זה מה שאמרתי.
בדיוק.
הידיעה הזו זקוקה לעידוד ועבודה קשה בכדי להישאר.
את/ה חווית את זה ?