השיחון השלם לאיש/ת המאפייה המתחיל/ה

המעבר לשיחון העברי-איטלקי, התגלה בתחילה כמאוד מרענן. 
השפה קלה הרבה יותר לקליטה, יש פחות אותיות להשמיט בהגייה מאשר בצרפתית המסורבלת, קצת יותר הגיון פשוט ובריא, ורצון כללי להקל על החיים. 
ההתחלה רגילה משהו וכוללת ביטויים יומיומיים כמו שלום ובוקר טוב, ויש אפילו התאמת סגנון מבורכת בין הקריין הישראלי לקריין האיטלקי. 
שניהם נימוסיים (יחסית) באותן מילים, ועצבניים/תקיפים במילים אחרות, בהתאמה. כנראה שזו השפה שמתאימה לי יותר, חשבתי, ומיד התאהבתי באיטלקית. אך אויה, לאחר כמה עמודים, הגיעו כמה טעויות כתיב שעשו לי שחור בריסים. 
זה התחיל ב"אותכם" בעברית ואחר כך התדרדר ל "אותחם". חשבתי שאולי טעיתי ובעצם דובר במילה "אחותכם".

החל מהעמוד השלישי בערך, הביטויים הלכו והתדרדרו, ונעשו שליליים יותר ויותר. 
עמוד שלם הוקדש ל"כואב לי…" עם פירוט של רשימה של חלקי גוף לאחר מכן, כשאחד מהכואבים היה "הכבד"(!). בהמשך, מציין הדובר בכלליות היכן כואב לו: "כואב לי שם", ואז "כואב לי בכמה מקומות". התחלתי לחוש במחושים שונים במהלך ההאזנה. 
בדף הבא כבר הופיעו מושגים מעולם החוק והמשטרה: חשודים, רצח, גניבה, תאונות וכדומה. בשלב המתקדם יותר של הרכבת משפטים, הורכב בתחילה משפט  נייטרלי כלשהו ("לאן אתה הולך?" (בנימוס)) אך מיד לאחריו צרור קללות עסיסיות ("לך מפה !", "מי נופל ?", "הם נופלים", "אנחנו נופלים"), ולאחר מכן שרשרת של צירופים הנובעים ממיקומים מתוכם נופלים (נזרקים ?…) אנשים, דוגמת: "אני נופל מ…." : החלון, השולחן, שולחן העינויים, המרפסת, המעלית, וכדומה. 
הסתכלתי על עטיפת השיחון, לא ראיתי שום רמז שמדבר על בעלות של מאפייה כלשהי על השיחון, ופליאתי גברה והלכה.

מאז לא הופיע יותר הקריין האיטלקי,