אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
כשנכנסתי הערב לתוך המקרר,
חיפשתי דבר מה.
ראשי בתוכו: מה חסר ?
בתוך הקרירות נעלמתי דקה,
קוביות של קרח שקשקו מכיוון המקפיא, מזכירות לי אותן,
הן כאן.
פתחתי, סגרתי.
מה אין ? מה יהיה ?
שוב מיהרתי לפתוח.
בעודי בתוכו שקעה לתוכי הבנה נינוחה:
זה מה שיש.
זה מה שיש,
שקעה ונמסה.
סגרתי.
התובנה הגדולה מכולן. זה מה שיש!
אני צריכה לתרגל אותה יום יום . זו לא תמיד טרגדיה. לפעמים היא נותנת פרופורציה…
ודאי לא טרגדיה, מירי,
ההיפך.
נעימות גדולה, מקסימה.
ודאי "ש".
נעשיתי עילגת מעייפות ועומס…
לילה טוב.
זה לא מה חסר רוניתי זה מה לא בסדר בתמונה? מה עושה ראש בתוך מקרר?! וחוץ מזה אחלה תובנה, מה שיש יש, מה שאין יהיה…או שלא.
כך או כך… עכשיו אני מצטטת את הבן הפסימי שלי שאומר: "בסוף במילא כולם מתים":))
סיגל,
זה על מה חסר,
לרוב האנשים, כל החיים.
ולפעמים כשמוצאים את מה שלא חסר,
זה מעולהה כדברי אברי גלעד 🙂
רונית, מקסים!!
תודה, לי 🙂
פתחת וסגרת וגילית תוך כדי כך, שזה מה יש – תובנה חשובה ,שיש לחיות איתה בין כל הפתיחות והסגירות שהחיים שלנו מזמנים, שתהיה לך שנה שמחה ,רונית היקרה
בדיוק, חנה.
ניכר עלייך שהיית שם בין הפתיחות והסגירות של המקרר, ומצאת.
מזדהה!
אומי, תודה.