יום תנודתי הסתיים במגמה מעורבת

זה היה ממשיך פיוטי
אם הייתי הולכת איטי
לאן שחשבתי ללכת,
לבד, בקצב שלי.

כעבור דקה נמצאתי בקניון, מאבטחת בגופי את נפשי.
חשבתי אולי הפעם אצליח,
לא אכסה על עצבות מוחשית,
ואומר לכולם לא תודה.

פסעתי ובאתי, עברתי, הבטתי, זחלתי, עליתי ירדתי, נעתי, הופלתי, דחפתי,
מעדתי, ניבטתי מכל חלון ראווה,
נכנסתי לכל החנויות,
מדדתי את כל הבגדים שרציתי, חלמתי הרבה חלומות.

הזלפתי את כל הבשמים הקרירים, על חזי וידיי, רקותיי,
יצא לי גם קצת אל עיני המוכרת, 
אבל שפריץ של לימון, בקטנה, בחיי.

אחרי שנרגעתי בחנות של סבון, יצאתי בגוף מורם בגאון,
משלתי משלתי הצלחתי,
את השדים של עצמי גירשתי,
אבל —-

היה קשה שעמום, 
כי לא קניתי כלום.

היו עוד כמה סיבובים אחרונים, שני פירואטים בזמן, 
ואי ידיעה של סוף המבוך,
היכן היציאה, אויר, הצילו !!   
אני מודדת מחוך.

בסוף נעצרתי בחנות של טמבור,
לא היה שם מה להריח, לא היה את מה למשש,
בחנויות כאלה, יש מה שיש.