אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
כשאתה אוהב את איך שאני נראית,
קוי פניי מתחדדים.
שפתיי מִתעבּות ומבשרות פריון,
מאדימות משמחה.
אני מקבלת פירוש
שאפשר להחזיק בו,
גם אם זו רק עבודה בעיניים,
גם אם הוא רק בעיני המתבונן.
כל יום אני נרצחת סדרתית.
אתה הבלש
ובינתיים
אין לזה פתרון.
אני והעיר הקדושה
הזדהיתי מאוד עם הבית הראשון. וגם קצת עם השני. ונעצבתי בשלישי החזק. הזכיר לי את שירה של ג'וני מיטשל same situation
http://www.lyricsfreak.com/j/joni+mitchell/the+same+situation_20075307.html
אבל אני אוהבת את האופטימיות במילה בינתיים!
לי,
קלטת אותי טוב מאד.
תודה לך.
רונית, אהבתי מאד, את אומרת באופן ייחודי דבר שקל לגלוש איתו אל הבנאלי, הדימויים חזקים. וגם התמונה יפה:)
איזה כייף, מוישלה.
מאד מוחמאת כשזה מפיך.
הדימויים באמת חזקים.
נרצחת סדרתית — מצמרר!
כן, גם אותי, אומי …
הבית האחרון חזק ועומד בפני עצמו. חזק מאד
תודה, איריס.
הוא עומד בפני עצמו, אבל איכשהו
נבנה מהקודמים.
מוזר.
גם לי.
רונית, בעיני הבית האחרון הוא שיר,בפני עצמו, חזק מאוד!
תודה, חני.
שמחתי על תגובתך.
זה שיר טוב, רונית, והגרנד פינאלה הוא שורת מחץ פנטסטית. עוד כאלה!
…כמעט התאפקתי: המילה "את" בשורה הראשונה מיותרת, אני חושב.
תודה ארז, איזה כייף,
אף פעם לא הגבת אצלי,
אז כנראה שממש אהבת.
לגבי ה"את", לשונית זה אולי לא נכון, אבל איכשהו זה התאים לי מההתחלה להשאיר את זה, מן ריבוי מילים כזה מסבירני, כמו שאופייני לי,
לא רוצה לפגוע בזה בינתיים..
מרתק וכל כך נכון
התלות הזו
במבט אוהב
או חוקר
של האחר.
בדיוק הוביל אותי השיר לחשוב גם כן על התלות הזו במבט של האחר. השאיפה שלי היא לא להשתחרר מהתלות, אלא להתקבל במבט, בלי הבדלי בד צבע ומצב, קרי: בעת התעוררות, השתכרות, השתגעות, התחתכות, התעצבות והתחייכות.
מסכימה איתך ,סיגל, אני אוהבת את היופי מעיני המתבונן הוא תמיד צובע את ההתבוננות באחר בצבעי הנשמה בצבעי הלב, ואלה הכי יפים, רונית, עם קשת הצבעים הזאת אף פעם לא יבוא מבול…
חנה יקרה,
הבאת כאן צד חדש לשיר,
שאף אחד לא התייחס אליו.
היופי הפעיל שמקרין המבט של המתבונן.
אני התייחסתי יותר לצד של מה עושה המבט הזה כשהוא כבר מגיע אל הנמען/ת.
וחשבתי על כל הצורך הזה באישור כעל משהו קצת חסר,
מה שאת כותבת מאיר את זה בעוד אור מעניין מאד.
אולי אני יכולה לסכם לעצמי שיש דו שיח בין המבט שמביטים בנו ובין איך שאנחנו בעצמנו, רק שלא כדאי להיות תלויים במבט החיצוני לאישור שלנו.
סיגל, את שואפת לא להשתחרר מהתלות במבט החיצוני, אלא להתקבל בכל מצב.
סחטיין, רק שזה מן שלב אמצע בעיני.
בנאלי אמנם אבל נכון לומר:
לא ייאמן עד כמה העולם מרגיש מאושר כשאנחנו מאשרים את עצמנו.
קרה לי כמה פעמים ..
וזה היה מדהים.
בום של חיים בבת אחת כזה.
חייבת להודות רונית שזה לא בדיוק שלב ביניים אצלי. רק אחרי שהשתחררתי מהתלות הזו במה שאחרים חושבים עלי בחרתי לקבל אותה כתנאי להתקיימות של אהבה. וכשזה לא מתקיים? אין בי כאב כי זו לא באמת תלות אלא מן סוג של חיישן שבו אני הבלש. כשאין שם כלום חשוב לי לדעת. מקווה שהצלחתי להסביר כי אנחנו שונות בנושא הרגיש הזה ואני יודעת להיות מאוד קשה עם עצמי בנושא הזה ,כי זו הדרך בעיניי להשמר מעוצמות גבוהות של כאב. (המחיר כמובן שאין בי עוצמות גבוהות של כלום:).
אבל סיגל, באהבה זו נראית לי הגישה בדיוק, מה שאת כותבת. הלוואי על כולנו, להתקבל כמו שאנחנו על ידיד השני.
מה שאני כותבת על אישור עצמי מדבר על היחסים בינינו לבין עצמנו בלבד, שהם לפני היחסים עם בן/בת זוג ועם העולם, שאז לגיטימי לדבר על מבט מקבל.
מתנצלת. המוח שלי היה תקוע מאוד בנושא הזוגי כשקראתי את שירך ומאז נשארתי כך עם השיר. בעניין אותו אחד מאשר פנימי זה כבר משהו אחר. כאן יש לי עסק עם טווסית פנימית שמאוהבת בי רצח:))) ואם תשאלי איך מגיעים לשם התשובה היא פשוטה….מי שמסוגל לשנאה עצמית גבוהה מסוגל גם לההפך, אז פעם בדיוק כשנמאס לי מעצמי התאהבתי בי.
וואוו, נשמע מטורלל הא? :)))
הי סיגל.
לא נשמע מטורלל,
נשמע מוכר ..
לדעתי או מנסיוני,
ההיפך משנאה עצמית גבוהה, כמו שאת מתארת, הוא לא השלמה עצמית ואהבה עצמית מספקת,
אלא HIGH שהוא פשוט צידו השני של ה LOW ולא קבלה עצמית אמיתית.
נראה לי שכל אחת בנויה שונה, כי אני מאמינה לך שאת אוהבת את עצמך בצורה יפה, רואים 🙂
וכל הכבוד, זה נורא קשה להגיע לזה.
נכון, מירוש ?
כולנו .. כל אחד בדרגה שונה קצת.
האושר הכי גדול הוא כשיש לנו את זה עבור עצמנו, לכמה שניות, דקות, שעות (??)
בדיוק!
רונית, המילים כאן כואבות מאוד.
אני מאחל לך שלושה דברים שיחולו במהרה:
ששפתייך יאדימו משמחה ללא הפוגה,
שיהיה זה הפְּשָט, לא הפירוש,
ושיימצא הפתרון וייראה באור פנייך.
חן
חן,
גלשתי עד אליך,
כי התגובה שלך מדוייקת ביותר,
וריגשה אותי.
קלטת את הכאב.
שיר כואב וטוב, את עולה כמטאורית.
תודהההה אלמוני/ת.
לפעמים נראה לי שכמה כואב, ככה טוב בעולם המילים …
היופי הטהור משעמם בעולם הזה כנראה.
כל יום נרצחת סדרתית אבל קמה לתחייה סדרתית, כל יום מחדש כל עוד תהייה אהבה במבט,לא? כל עוד האהוב יאהב.
לוסי,
השאלה למה את קוראת "קמה לתחייה"..
יש לזה כל מיני רמות.
לא תמיד התחייה החלקית נקרא לזה תלויה במבט המאשר,
ולא ברור תמיד מי הרוצח מתי בדיוק אירע הרצח ועל מה.
הכל עדיין בחקירה.
רונית נגעת ללבי. אני אוהבת איך שאת נראת (אבל אני לא הוא ולא מהמין הנכון). את דומה לסבתי האהובה (בצעירותה והיא איננה עוד בין החיים) שתי טיפות מים. היא האדם המדהים ביותר שהכרתי מעודי. לא היתה תלויה בשום מבט, היתה יפיפיה מבפנים החוצה ואמנית החיים (גם יוצרת משכמה ומעלה בתחום האופנה) והיו לה ארבעה בעלים..(+ מחזר נלהב בן 100 בבית אבות)…
מאחלת לך פריון, פירושים (הפירוש) ופתרונות (הפתרון).
:))))))))))))))))))))))))
נוני,
זו התגובה הכי משעשעת שקיבלתי לאחרונה. בחורה מותק כותבת לי שאני דומה לסבתא שלה,
שהיו לה ארבעה בעלים ואחד בן 100 :)))
אדיר !!!
תודה.
האמת היא שלא ממש התכוונתי לשעשע אבל אני תמיד שמחה לשעשע…
התגובה שלך היתה מקסימה, נוני, קלטתי אותה.
והיא בלי קשר נורא הצחיקה אותי גם,
שאצלי זה דבר טוב,
אולטימטיבי אפילו.
🙂
נכון, זה היה שילוב…
יופי של שיר !
חושבת שאפשר לוותר על "את" בשורה הראשונה
אינשאללה יבוא גשש בלש עם הפתרון האולטימטיבי 🙂
תודה ריקיל'ה.
אהרהר אולי שוב ב"את" הזה, שמייצג את אופן הרכבת המשפטים שלי.
הגשש בלש לפעמים בהפסקות קפה, רוב הזמן מבריז מעבודה, בסוג של תרדמת, כמו רוב העולם ..