זה נ-ג-מ-ררררררררררררררררררררררררררררררר.
זו כל הפואטיקה כולה.
אני לא יכולה לפרט, אבל משהו שעשיתי במשך כמעט שבעה חודשים,
שהיה אחד הדברים הקשים בחיי,
שגרם לי להיות חולה ממש, גרם לדפיקות לב מואצות המון פעמים,
ללחצים, כעסים, פחדים אדירים, תחושות קלאוסטרופוביה, ובעיקר:
התשה, התשה, התשה,
רצון לתלוש את השיער מרוב קושי, לצרוח,
פשוט נגמר היום.
זהו.
אני עוד לא יודעת את האחרי. אם לחגוג או להתפגר.
בינתיים לנשום. פנימה החוצה.
קצת יין, מקלחת, אין כוח אפילו לטלפונים,
כמה סמסים לחברים להודיע שזהו. המענה הרפה.
היה גם המון טוב, והוא כולו היה קשור ביכולות שלי ליצור אור,
גם במקומות של חשיכה גמורה.
והוא היה קשור גם בכמה אנשים שהיוו מגדלורים של אור עבורי במקומות
של חשיכה כמוה לא הכרתי קודם.
והיו ימים או הרכבים בהם האור לא היה נוכח. לא היה לו מקום, ודאי
שלא אוויר (לא היה אוויר במקום הפיזי ההוא, חוסר ריאלי בחמצן
נוסף לכל).
ובא לי לבכות, בא לי לצעוק, בא לי לצחוק ולא בא לי עליך.
ובעיקר:
מהרגע הראשון היה שאט נפש אדיר.
מדמות קשה קשה קשה.
נחשפתי לכמויות גועל ורשעות שלא נאלצתי קודם לסבול למשך תקופות
כל כך ארוכות. שקרים לכל אורך הדרך, מהדקה הראשונה, רוע לב,
רצון להזיק ולהרע.
ואני לא ידעתי מה נכון. אם לעזוב ולפרק הכל (דרמטי מידי) הוא המעשה הנכון.
כמעט ולא היה יום שלא רציתי לעשות את זה.
היו שבועות יותר קלים, היו שבועות של סיוט.
משהו שתופס חלק קטן מהשבוע מבחינת שעות, אבל גמר לי את כל האנרגיה
הנפשית.
ועדיין אין לי מסקנות חותכות.
מסתמנת מסקנה זמנית:
יכול להיות שישנם מצבים בהם צריך לעזוב, בהם צריך לקום וללכת
ולומר: לא עוד. אני לא מוכנה לסבול את זה, ואני לא צריכה.
לי יש נטייה ללכת עד הסוף בלעמוד בקשיים. אני סובלת כמעט הכל.
ומדובר בכמויות סבל אדירות, שרוב האנשים לא מתקרבים אליהן בכלל,
שאנשים היו קמים והולכים או מפוצצים את העניין בשבוע הראשון.
ואני סבלתי בשקט, לפעמים אמרתי משהו, קצר וחותך.
הדמות שצריכה להבין, הבינה מהרגע הראשון.
וככה זה תמיד, השונאים הכי גדולים מבינים הכי טוב זה את זה.
אפשר להתמודד עם דברים שהם בני שינוי, אבל לא עם מקומות שהשטן בכבודו
ובעצמו מתגורר בהם.
ואני לא מתכוונת בדרמטיות.
אני מתכוונת לחשיכה.
כשאור קטן מגיע אל חשיכה גדולה, החשיכה תשתולל, תשתולל עליו.
תנסה להרוג אותו מבחינה רוחנית.
והקרב אימתני.
אני מרגישה שננגסתי.
והנה שרדתי, כי אני שורדנית.
אבל יכול להיות: שזהו, יותר לא. יש מקומות ומצבים שצריך לעזוב.
ברגע שאתה מאפיין שמשהו רע ושטני, להבין את זה, לא להתבלבל,
או לחשוב שמדובר באימון או במסוגלות ויכולת עמידה,
אלא להבין שמדובר בשיעור מסוג אחר :
שיעור בלעזוב ולהתרחק ממה שעושה לך רע.
ולא מתוך בריחה או התכחשות (שמלמדים אותנו שאינם טובים),
אלא מתוך כבוד עצמי ו"שמרתם את נפשותיכם".
איך אדע לזהות מתי מדובר במאמץ הכרחי ומתי במשהו שעשוי מחומר שטני
שצריך להתרחק ממנו ?
הלוואי וינתן לי הכוח ותורחב הידיעה ותחושת הבהירות.
שיואוווו.
קודם כול מברכת אותך שנגמר.
לגבי הבהירות – נשמע שאת בכיוון. ונראה לי שהתשובה הבנאלית היא הנכונה: להקשיב לעצמך.
לי,
תודה רבה רבה.
את אדם ממש טוב.
ואת מבינה אותי.
מזל טוב
טוב מאוחר מיותר מאוחר
יהיה טוב
מזל טוב שנפטרת מהאנרגיות הרעות בטרם שננגסת כליל ומתי תדעי אם לוותר או להשאר? כשאת נשדדת אנרגטית יום אחרי יום ואין שיפור עדיף לגמור את הספור אימי עליה השלום אמרה: " גזע עקום, בינתי, אי אפשר ליישר" ומן הסתם צדקה. שיהיה רק אור, רוניתי , והרבה ממנו וקישטה ערפדים
חנה היקרה,
את צודקת.
כשנשדדים אנרגטית יום אחרי יום ואין שיפור משמעותי, סימן שהעניין לא טוב עבורנו.
אני נוטה למאמצים בחיים, יודעת לא לעזוב מיד, רגילה שהכל כזה סבל.
לכן קשה להבחין מתי טוב להמשיך, ומתי טוב לעזוב.
הפעם המשכתי עד הדקה האחרונה, ונגמר כמתוכנן.
מיריל'ה, תודה.
העבודה הסתיימה כמתוכנן,
לא עזבתי דקה לפני. כל המחיר כולו
עד תום.
יהיה טוב.
רוניתה אני גאה בך !
הי י רנית
ניראה שאת בתוך תהליך ארוך, אחלת לך לאהוב את עצמך… להעריך את המיוחדות שלך, את נםלאה
שלך טובה
טובה תודה.
תהליך ארוך מאד וקשה ולא מספיק נושא פרי בינתיים.
אבל לא כולנו כאן בתהליך, בעולם הזה ?
עכשיו לנשום. שאיפה. נשיפה. את חופשית. חופשית. אוהבים אותך.
גרא היקר,
נעזרת הרבה הרבה בנשימות,
כולל במדיטציה.
אני חופשיה מהדבר ההוא, תודה לאל.
עכשיו דברים ואתגרים חדשים.
גם אני אוהבת אתכם.
נפלא שנגמר, ואת עמדת בזה, מרימה כוס יין בשבילך, ככה מחר על שפת הים אשתה לכבוד בחורה אמיצה שלא ברחה ולא פרשה, שיהיה לה מעתה רק אור!!
חניל'ה,
תגובתך גרמה לי לבכי אתמול, סופסוף.
את הבנת במדויק, תודה לך על היותך.
איזו עוצמה של רגש!
סבינה,
כן, י שלי את זה בעוצמות ..
לדאבוני לפעמים.
כתוב מרגש רונית, גם אם לא מבינים במה מדובר
תודה איריס,
אולי מעז יצא מתוק.
רונית, נשמע שעשית את הדבר הנכון. החיתוך (עבודה/קשר אישי/או מה שלא יהיה)כואב בהתחלה, אבל שווה את הרווחה שבאה אחר כך. מרעל צריך להתרחק. נשמע גם שלא פעלת בגחמה של רגע, אלא לאחר תהליך. מברכת אותך על הצעד הלא פשוט ומאחלת לך הצלחה ואושר בהמשך. וחיבוק.
הי תלמוש.
העבודה ההיא פשוט נגמרה,
לא חתכתי או סיימתי כלום בטרם עת.
אני חושבת על מסקנה לעתיד, ונוכחת להבין שלא פעלתי נכון קודם מהרבה בחינות. מאד מתסכל.
והיום היה גרוע יותר, היה יום נוראי.
מתוקה, מוכרחה להודות שלא הבנתי כלום למעט מכך שנגמר הסיום ושיואווו…וזה לכשעצמו נפלא.
לשאלתך, איך יודעים להבחין בין טוב לרע? שאלת השאלות לא? באופן אישי, אני מדמיינת מעגל הגנה שאליו לא יכול רוע לפגוע בי ולרוב זה מצליח. אם אני בתקופות חלשות שלי אני נזהרת כפליים לא לדרוך על כלום, בעוד שבתקופות חזקות המעגל פועל בלי תקלות.
בהצלחה בהמשך ורק חלומות קסומים.
מעגל הגנה הוא רעיון לא רע, סיגל.
אצלי הוא נפרץ בימים האחרונים.
והיום היה השיא.
מאד מזדהה — עם הנטייה לסבול יותר מדי ואם תחושת ההעצמה כשמצליחים בכל זאת לומר מספיק! כל הכבוד.
אומי,
תודה על ההזדהות.
לא אמרתי מספיק, זה נגמר כמתוכנן.
רונית אני מקווה שעכשיו יחזור האור הטוב ויפתחו הזדמנויות מסקרנות יותר.
מכירה את המצב המדובר .
אביטל,
אני גם מחכה לאור הטוב.
בינתיים היום היה עוד יותר גרוע….
נסתרות הן דרכי השם, לא ?
מרגש ומפעים.
אבל ממה נפטרת? מה העניין בדיוק?
ספרי ברחל בתך הקטנה!
איציקוש,
בטח מהתגובות לכל השאר כבר קלטת.
ו"ספרי ברחל בתך הקטנה" זה כמו היום "ספרי באמא'שלך" ?
🙂
רונית, שיהיה רק טוב בשבילך.
לסיים מעגל של עשייה כזה, זה לא קל ובכל זאת הינה עבר.
תמי,
אכן עבר.
היה, כרגע לא. תודה לאל ולי 🙂
רונית, לא ממש הבנתי, אבל אם יצאת מעבדות לחירות, דייני. הרבה אושר.
אמיר,
באמת לא הבנת ?
יצאתי מהעבדות ההיא.
ועל זה אני צריכה לברך, אבל יצאתי מאד עצובה על שהייתי צריכה להפסיק את זה הרבה לפני ולא להינגס ככה.
יצאתי לחירות שהפכה לעבדות קשה עוד יותר בן רגע.
עזוב….
אל תנסה להבין.
קודם כל מברכת אותך על שסיימת ושרדת משימה, כנראה בתנאים בלתי אפשריים.
"שיעור בלעזוב ולהתרחק ממה שעושה לך רע." זה שיעור קשה קשה…לפעמים אין ברירה אלא להישאר במקום, בדבר שעושה רע, לא? לא תמיד אפשר לקום וללכת. אז הופכים את השיעור לדבר הטוב ממנו נצמח.אז אולי הדבר שיעזור להבחין (שאלתך האחרונה) היא השאלה אם יש ביכולתך ללמוד משהו מהמצב. אם יש בחוויה אלמנט מעצב כלשהו, זה כבר טוב.
תודה, לוסי.
למדתי המון המון מההתנסות הזו.
מה שהכי קשה לי להבין אבל הוא איזו מסקנה עליי ליישם..
הדרך שלי היא ללכת עם התחושות שלי,
והיא מסתבר לא משהו… אבל זה מה יש לי.