אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
(תרשו לי, אני רוצה קצת לצחוק …. ובפשטות)
מה שלא הורג, מחסל.
אין שום יתוש בעולם כלל.
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, הנחמד הוא שלא נאמר לך איך, בעיקר כי אי אפשר.
אבל אפשר להתכוונן. זה כן.
הרבה בהצלחה.
והעיקר לא לפחד כלל. כי אין ממה. וגם ממי. רק אולי מעצמך. וזה, וואווו, טוב נו, עזבו אתכם מהמשפט הזה. לא אמרתי כלום.
כל העולם כולו גשר צר מאד. ואני יש לי פחד גבהים. וגם פחד ממקומות צרים. וגם פחד קהל.
ויש אנשים על הגשר. באסה של משפט בקיצור. הלאה.
אם א' אומר לב' וב' אומר לג', א' וג' ממש רצוי שלא ידברו ביניהם בזמן הקרוב.
אם אין אני לי, וואוואווילייייייייייייייייייי
מי שטרח בערב שבת, ימנגל בשבת וינוח בעבודה בראשון.
אין תפקידים קטנים, יש רק אנשים עם יותר מידי אנרגיה שבמקום ללכת לחדר כושר
מתעקשים לנסות לממש את עצמם בעבודה, בהבליטם בחוסר התחשבות נוראי,
את חוסר המעש המתבקש של כל הנורמלים שלצידם.
אם אין קמח, אין עוגיות בעבע עיראקיות ממתכון מהאינטרנט (לקח מ 02:00 בלילה).
לי יש סוודר, לךָ יש סוודר.
טוב ציפור אחת ביד משני פלאפונים על העץ.
(בעקבות הפוסט של אומי)
"ומן המלחמות חזרנו כעכים"
כל כלב יבוא כל יום (@ לימור מ"רק בישראל")
(מוזמנים להוסיף משלכם).
.
ב 6 בבוקר מי עוקב אחריי ?
כן…. הומור , ורק הומור…. מור, מור, מור
שלך טובה
יש כאן כמה יהלומים ממש! חייכתי על הבוקר — איזה הישג מצדך, רוניתוש!
רונית כיף לחייך איתך ואסיים באם אין אני לי אין אף אחד לי…
דווקא אהבתי גם את אלה שפסלת.
שנון ומצחיק כהרגלך, רונית
תודה, בנות מתוקות.
קשה לי לאחרונה להתחבר לכתיבה ההומוריסטית שתמיד עשיתי.
כל דבר בזמנו.
ואוו, רונית. יו קיל מי…אני יושבת פה ומנסה לצחוק בשקט ב 6:00 בבוקר שלא להעיר את כל הבית.
תודה, סיסטר.
מקווה שקראת את האחרים, יש יותר מוצלחים :))