אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
1.
עשיתי את הפסנתרן.
עשיתי את הפסנתרן.
כך התחיל העניין
וזהו בעצם גם
אקורד הסיום.
.2
הבוקר הוא בלתי נמנע.
הבוקר
קורה מאליו.
הבוקר חסר ידיעה.
.3
רומזים לי ש…
הפסנתרן
הוא
שעשה אותי
במו ידיו.
הוא וירטואוז גדול,
, כן כך
, כן כך
אבל מבחינתי –
אני עשיתי אותו.
זה בעצם מה שבאתי
לומר לכם היום.
ואתם
תתרכזו בעיקר,
תתרכזו בעיקר,
תסתכלו לנו
בידיים.
נכתב לפני כמה שנים, שזה ממש פעם ***
ממש יפה (אפילו שזה מפעם..)
תודה לך תמי
זה נשמע טרי ורענן כאילו עשית אותו ממש עכשיו 🙂
יפים לך הקצרצרים האלה רונית , מאד
ככןןן, ריקי.
כאילו שעכשיו.
אוהבת קצרצרים. בשירים.
הי, רית
סכימה איתך, את עשית אותו, אני מכירה את אלה שמכחישים
להתראות טובה
היי טובה,
תודה.
זה רק היה ככה בכתיבה.
מאבקי כוחות של פעם, מאמי ?
אבל כל כך בחן..
עושה חשק לעשות פסנתרנים ועכשיו.
והכי מקסים: "הבוקר קורה מאליו, הבוקר הוא בלתי נמנע". תיארת מדויק.
גם אני אוהבת, מירב.
את השורה, לא תמיד את הבוקר..
מירב,
לא מאבקי כוח בדיוק,
יותר משחקי קופסא 🙂
וכן, לגבי פסנתרנים מסויימים ..
אהבתי את השני.
את שלושת השורות הראשונות שבונות ציפיה.
תודה אביטל.
איזו ציפייה בונות בעינייך שלוש השורות ההן ?
מה כבר יכול לקרות בבוקר שאחרי ?
…
🙂
גדול!
(ואפילו כשאת היתולית, יש דוק של עצב במילותייך).
שחרצ'וק,
איזה כייף שמשורר כמוך אהב !
אני לא בטוחה שהייתי היתולית בשיר הזה, יותר פתיינית.
והשיר נכתב כיצירת פסנתר, עם מנגינה נחרצת ומסתיימת בחטף.
לאלוהים הפתרונים.