אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
"אני אגיד נורררמלי",
היא חומדת לה מילה בשלה ועסיסית מעץ פלאי ששמו חיים.
נוגסת בשמחה ומחכה שנתפעל.
כל כך בריאה וחיונית, כל כך סמוקה וילדותית.
איך מתערבבות בפיה המתוק מילותיו של העולם !
עוד לא ידעה תוגת מילים,
אמירתן המלועסת שעמום אפור של אי-קיום או מוות.
היא מגלגלת בלשונה את עיצוריו השחוקים של העולם,
ומתענגת על עצם הידיעה,
על ידיעת העצם.
ילדה של רגע, של עולם חדש-ישן-חדש-ישן,
ילדה בוראת,
ילדה נבראת, נוכחת,
ילדת אמת.
נשיקה בוערת.
עוברת ההתפעמות של שהות במחיצת יצור רענן וחי כל כך!
תודה, סבינה.
זו המטרה.
רונית, כמה מקסים מלא חן ואהבה, ילדה של אמת לפני שמתקלקל זכתה לתעוד עדין
תודה חני,
באמת לפני שמתקלקל,
אם כי לא הכל מתקלקל..
ואפשר לחזור אחורה לפעמים.
מקסים מקסימה
אהבתי שאהבת 🙂
אהבתי.
תודה, אומי.
"נשיקה בוערת"
יפה וקסום
http://www.youtube.com/watch?v=O3unYUuwSg4&eurl=http%3A%2F%2Fwww%2Efacebook%2Ecom%2Fhome%2Ephp&feature=player_embedded
זה בשבילך
נשיקה יוקדת ..
שיר יפה, איריס,
אבל איך הוא מתקשר לכאן ?
יפה שפתם הראשונית של הילדים טהורה ולא נגועה, יפה תארת זאת בשירך, רונית
עוד לא ידעה תוגת מילים – אהבתי
ואני אגלה לך, חנה,
שמהרצף הזה שציטטת כאן,
נבע השיר הזה במוחי.
תודה לך, חנה.
השפה שלהם כל כך טהורה,
שאפילו לדבר עליה בעצמי מרגיש לי מלכלך..