מלחייה של כבוד

ושוב אני יושבת במשרד, הפעם חכמה יותר וקצת יותר עולת שנים(..) מאז, 
כבר יודעת טוב יותר מה עושה לי טוב ובעיקר מה עושה לי רע, ולכן עובדת חלקי.

מזגן – יש,
אנשים נעימים – יש,
עניין – לא משהו, יותר עדיף לכתוב בבננות ..,
מכונת שתייה – יש,
מים נקיים חמים קרים – יש,

ומה עוד יש ?
מלחייה.

למי שלא מכיר את עולם התכנות ומוזרות החומר האנושי שבו,
אינו יודע שנכון שבדרך כלל נמצאים על שולחנו של המתכנת מחשב, מסך, מקלדת ועכבר,

לעיתים נמצאים שם גם חבילת טישיו (המזגן..), אי אלו זנבות של עטים/עפרונות שנלקחו משולחנו של מתכנת אחר, וערימות של פתקים צהובים דביקים, לעיתים גם סיכה משרדית שאין לה שימוש,
חבילת צלוטייפ אקראית או טוש בלתי מחיק שנגנב ממצגת עלומה.

אבל מה תמיד יימצא על שולחנו של המתכנת הביזארי והבלתי צפוי  ?
בואו נאמר שללא מלחייה,
נדמה שלא יוכל להיקרא שולחן המתכנת, שולחן של מתכנת.

המתכנת.
לא צייד,
לא מלקט.

אני לא מכירה אף מתכנת שממש אוכל ארוחות סבירות ביושבו אל השולחן,
כמעט כולם מנשנשים: חטיפים, מתוקים, סנדביצ'ים מוכנים, עוגות, מזון מהיר
ואכזרי, שמאפשר לך לא לזוז מהשולחן, ולא להצטרך חלילה לקום ולטרוח להשיג את ארוחתך בעצמך, שלא נדבר על המצב של אחרי הזלילה, שבוודאי לא מאפשר קימה ויציאה אל הצייד.

על כן, תמיד תהיתי מה הם עושים לעזאזל עם אותה מלחייה.
מילא תאמרו מלחייה שווה וגורמטאית, מחרסינה או פורצלן עם ציורים מעניינים,
אבל לא: מדובר לרוב במלחיות פלסטיק ב 5 שקלים בכתום-כחול וכתוב עליהן
"מלח רץ" אם אני לא טועה,
לרוב אפילו ללא גרגרי אורז שהוכנסו אל בין גושי המלח,
על כן המלחייה תהיה במצב תקוע של שנים, ואפילו לא תוכל למלא את תפקידה,

אולם לחרדה עזה יכול להיתפס אותו מתכנת באם חלילה תוזז אותה מלחיית-חירום ממקומה,
או ממש תיעלם משולחנו.

זה ממש לא משנה מה יש בדיוק על השולחן, 
את המקלדת תמיד אפשר להזיז בחמת זעם הצידה,
העכבר מושלך לא אחת בבוז אל הפינה המרוחקת ביותר של השולחן, 
המחשב גם הוא לא אורח קרוא במיוחד,

אך לא כך המלחייה שתופסת מקום של כבוד על השולחן,
ישובה בפינה מיוחדת משלה, מוגנת מארבעת צידיה על ידי קופסת טישיו אחת,
שני עטים, מחורר מוצק וגמיש-גוף, וטלפון נייח משרדי שחור ואימתני.

אחת לשבוע, כמו שאר פריטי השולחן, מנוגבת גם המלחייה בעדינות בסמרטוט
סופח חלקיקים של חברת הניקיון, ומידי פעם מוזלף עליה ספריי לרענון.

כך מוגנת לה היטב המלחייה המלכותית שהחלה דרכה כעובדת זמנית במשרד, 
ויועדה לשולחן עבודות המזכירות,

תוך שנה כבר הוקפצה בדרגה והגיעה אל חדר המתכנתים כעוזרת-מתכנת ראשי,
אפילו אל חדר המנהל בכבודו ובעצמו היא מזומנת תכופות,
מבצעת תפקידה נאמנה כמלחייה ניצבת.

והיום ?
היום היא עדות חיה לעולם של רוגע ויציבות,
אי של שקט בתוך ים הכאוס והשינויים,

עובדת אחת קבועה שמרוב קשרים אפילו כרטיס לא צריכה להחתים.