בננות - בלוגים / / עצומה כנגד ההתקפלות מול החרדים
אני והעיר הקדושה
  • רונית בר-לביא

    חוזה השכירות שלי מצביע על כך שאני מתגוררת כרגע בירושלים. זה אומר שחם לי בקיץ אבל נסבל, שאני מוצאת את עצמי חלק ממיעוט קיצוני ומסוכן שהולך ונכחד בעיר הזו, שאני מעדיפה שקט כפרי ופסטורלי על פני צפיפות ורעש של עיר, שאין לי יותר מושג ממקומות חדשים לבילוי בעיר הזו, כי הפסקתי לחלוטין לצאת בה, ושבאופן כללי אני עדיין מעדיפה כאן על פני שם, אולי כי שם יותר פיח ויותר לחות ויותר רעש וצפיפות ולחץ, ונכון שגם הרבה יותר בנים שהם סינגלים ושווים לכאורה וכל זה, אבל כשיש הרבה ממילא לא מוצאים, אז מה רע לי פה בינתיים עם כל הנזירים המורמוניים,  הנוצרים-אוהדי-ישראל, המשיחיים למיניהם מכל קצוות תבל, ונציגי העיתונות-העוכרת-ישראל מכל אירופה רבתי ?? אחרי הכל, כשאת יורדת לך בכפכפים לקנות לחמנייה ושוקו בפיצוציה בתל אביב, איזה מיזוג אתני  כבר נכון לך ? מקסימום פועל רומני דלוח לרפואה. אבל בירושלים, כל גיחת סרק לרחוב מניבה מיזוג גלויות שלם שמהווה עילה לועידת פסגה אזורית לפחות. אז מי אני שאוותר על כובד אחריות שכזה, שלא להזכיר, על ההנאה המשונה שבזכות לגור במקום הדומה ביותר לעזה, בתחומי הקו הירוק ?? ובכן, לא אני. לא ולא. על כך ועוד, בטורים הבאים.

עצומה כנגד ההתקפלות מול החרדים

 

 

 

אני מניחה שקראתם בעיתונות לגבי חניון כיכר ספרא, התפרעויות החרדים,
וההתקפלות של ברקת בינתיים. נכון לכרגע הם מפעילי הכוח העיקריים בעיר.
הכוח המבצעי העיקרי בעיר נמצא בידי החרדים כבר שנים.
אלימות פוליטית, ולא כמושג שחוק.

הם בנו שני מקוואות בשכונה חילונית לגמרי, בכוח הזרוע, של האגף למבני דת בעירייה,
אחד המקוואות נבנה על שטח שיועד לבית ספר, כאשר אין מקומות לילדי השכונה בגני
הילדים ובבתי הספר, וכתוצאה נאלצים הוריהם לנדוד לשכונות מרוחקות או אל מחוץ לעיר.

בשכונתי החילונית עוברים בשנים האחרונות השכם והערב חרדים, בהוראת הרבנים שלהם,
הם כבשו את הגנים והחצרות, כאשר אף אחד מהם לא באמת גר כאן.
הורו להם להפגין נוכחות.
כשקבוצה מלוכדת כמו החרדים רוצה להשיג משהו, מספיקה הוראה מהרב, והמשימה תושלם.

לפני כחודש חרדי נכנס לי לגינה בשעת לילה מאוחרת וגער בי על סף ביתי בשכונה לא שלו,
על לבושי ה"לא צנוע".

ולנו מה נותר לעשות ? לדבר עם ניר ברקת, להפגין, ולחתום על עצומות.

עזרו לתושבי ירושלים ללחום את מלחמתם הדמוקרטית.
היום זו ירושלים, מחר כל המדינה.

http://www.atzuma.co.il/petition/sivan26/2/1000/

 

 

 

32 תגובות

  1. סליחה על השאלה שבטח תעצבן אבל אני תמיד תוהה בה: אם הדתיים לא רוצים את החילוניים והחילוניים לא רוצים את הדתיים, אז למה להתעקש לגור באותה עיר?
    נכון שלי אין שום קשר לירושלים בה ביקרתי אולי פעמים בחיים, אבל אני מציעה משהו שהיה מקובל עלי לו זה היה קורה במקום מגוריי. הייתי מסכימה שכל המתנחלים יבואו לגור במקומי (במקרה זה היה מצליח לו היו מציעים להם את ירושלים) ולא היה צורך בכל פינוי המאחזים בשמוש בכוח. אני לא רואה בדתיים אוייב, ואם יש להם מקומות שיותר קדושים להם, ושם יתנו להם לחיות איך שהם רוצים ולהתלבש איך שהם רוצים ולנו בערים החילוניות יהיה מותר לעשות מה שאנחנו רוצים בכל ימות השנה. (כולל נסיעה בכבישים ביום כיפורים וסרטים בימי שישי ולחם בפסח וחזיר לקינוח כרצון מי שרצונו בכך ) הלוא שהבעיה היתה נפתרת אולי .
    האם היית מוכנה לעבור דירה רונית בתמורה לשלום עם הדתיים ובתמורה לכך שיסירו את כל הכפיה שלהם מהחיים של כולנו? נדמה לי שאני כן.

    • רונית בר-לביא

      את לא רצינית סיגל, נכון? בבקשה תגידי לי שאת לא רצינית.

      מצד שני, אם היית בירושלים רק פעמיים בחיים, זה קצת יכול להסביר את מה שכתבת. לא קצת קרתני ?

      אשאל אותך רק שאלה אחת: היית מוכנה להתפנות ממקום המגורים הנוכחי שלך, מכל מקום מגורים, ברגע שחרדים היו מנסים להשתלט לך על הסביבה ?

      אם התשובה היא בכל זאת כן, נסי לחשוב איזה מקומות יישארו לך ולדומים לך בקצב הזה של "ויתור" וכניעה,
      ומה המשמעות של כל מה שאת אומרת גם מבחינה דמוקרטית.

  2. גיורא לשם

    לסיגל,
    העמדת פנים "פוליטיקלי קורקט" כשלך, נמאסה.
    צריך להתחיל להבין כי החרדיות וההתחרדות הן סירוס ערכי העבריות והיהדות.
    כל התנהגותם גלותיות ושנאת הארץ.
    הגיע השעה שהחרדים יתחילו לעבוד כפי שצריך, לשרת בצבא כפי שצריך, לשלם מסים כנדרש ולהפסיק את כל מפעלי ה"שנור" למיניהם.
    תארי לעצמך: בשנים האחרונות הייתי פעמים אחדות בבית-החולים. ומי בא להתרים למען חולים? אותי, השוכב במחלקה, מחובר לעירוי, מחובר למוניטור? תלמיד ישיבה מחורבן ובטלן!!
    אוכל החינם הזה בא להתרים אותי!!

    • רונית בר-לביא

      גיורא, אני לא רוצה שאנשים ימנעו מלכתוב את דעתם בכל זאת.

      לגבי מה שכתבת על בית החולים, עברנו בדיוק אותו דבר עם אבא שלי היקר,
      הוא שכב שם במצב שאני לא רוצה לתאר,
      וחרדים נכנסו אליו לחדר, הפריעו לו ממש, ניסו לדבר "דברי תורה" ולהתרים אותו, וכאילו לתת לו איזו "ברכה".
      עובדי אלילים נצלנים !!!
      כל כך כעסנו…..

      א-ב-ל וזה אבל חשוב:
      מאד חשוב לזכור שלא מדובר בכולם, אלא רק בחלק מסויים, נורא מסוכן להכליל לגביהם.

      למשל לגבי מה שאתה כותב שהם לא עובדים.
      הנשים שלהם עובדות ונקרעות ממש בין גידול של הרבה ילדים לבין עבודה ופרנסה של המשפחה. ואני מכירה את זה מקרוב קרוב, עבדתי הרבה עם חרדים וחרדיות.

      אני מסכימה לגבי סירוס ערכי היהדות.
      אני לא מקבלת את זה שהתבדלות טובה בשביל משהו, היא גם ממש לא ערך יהודי.

      התבדלות והלבוש המובדל שלהם וכל הקרנת הניכור והורדת המבט והכל הכל,
      מעודדים אך ורק שנאה.

      מאד לא יהודי.

      החטאה של ערכי היהדות.

      החרדים בעצמם מתחילים להבין את זה ויש שבר גדול וקרע גם בחברה שלהם.

      כמו שאנחנו מתוודעים אליהם, גם הם אלינו וביתר שאת.
      בירושלים הם עוברים ממש סדנת לימוד מול החילוניים או הדתיים ה"נורמלים".

    • תארתי לעצמי שאני עלולה לחטוף:)
      אבל אני חושבת שכנראה שמכיוון שאני בעמדת מיעוט אם לא בכלל בעמדת יחיד אין צורך לתקוף אותי כאילו שרק בגלל שאני שואלת ובודקת רעיונות לפתרונות אז זה עלול לקרות מחר.
      ראשית לציין שאני לא מחוברת לשום אדמה ולשום דבר בארץ ואני חיה כאן בגלל שילדיי לא רוצים לזוז מכאן ואולי גם בגלל שנולדתי כאן וזה כנראה מה שהיה צריך לקרות.
      את זה שאין לי קשר רגשי לירושלים כבר ציינתי.
      אז כנראה שלא כדאי שאמשיך להתלהב עם הרעיונות שלי כי הדרך המקובלת היא עצומות וריבים וכנראה שזה חלק מהמשהו הזה שכל כך מושך אנשים לירושלים וכל כך לא מושך אותי.
      ורק אענה לשאלתך רונית. אז כבר התפניתי. המקום היחיד בארץ שהייתי יכולה לקרוא לו בית כאן ולהרגיש אליו שייכות הוא רמת הגולן. אין מקום אהוב עלי יותר מהמקום מטריף החושים הזה. עוד טרם נולדו לי ילדיי החלטתי שאחסוך מהם את ההרגשה של מפוני ימית ולא אגור שם.כן. המתנחלים יכלו לעשות זאת למען ילדיהם כשתסריט הפינוי היה ידוע מראש. אני נתתי את ביתי למען השלום עם סוריה כבר לפני עשרים שנה. הדתיים הם לא סורים ולכן העזתי לשאול. זה הכל.

      • רונית בר-לביא

        את לא בעמדת מיעוט, וזו הבעיה.
        החילוניים נוטים למה שאת אומרת, ולכן זו התוצאה בירושלים.
        עזיבה המונית במקום עמידה על שלך.

        אני לא חושבת שכל אחד צריך לפתוח חזית, גם לי זה לא מתאים, אבל כל עוד אני כאן ולא שם, ומקווה שגם אם אהיה "שם", עדיין אחשוב שמאד עקרוני לדבר לא על היאחזות בקרקה מסויימת, כי זה הכי לא אני.
        אלא על דבקות באידיאולוגיה ורעיון,
        אם נוותר על כל רעיון ואידיאולוגיה, איפה בדיוק נגור?
        בין הדפים של בלוגיית בננות ?
        ואיפה יגור החופש,
        איפה תגור הדמוקרטיה ?

        גיורא צודק בעיקר במה שהוא כתב על הפוליטיקלי קורקט הנוראי.
        הוא קצת פושה בקרב החילוניים.

        ראי, אני מעלה פוסט כזה בבלוגייה ורובם מחרישים.
        הם מפחדים.
        ממה ?
        גם מלעצבן את מחלקת דת בבלוגייה,
        שכידוע יכולה מאד להתלהם ולהתרגז.

        וגם את מכירה את הקטע של לא רוצים לחרחר ריבים.
        בסדר. גם אני לא אוהבת, יותר מתאים לי הרמוניה ושלום.

        אולי זה אפשרי בתל אביב או ברמת השרון,
        בירושלים זה לא אפשרי, אלא אם כן אתה מנותק עוד יותר ממני, שזה מאד נדיר 🙂

        • אני לא דברתי על בריחה רונית. אני התכוונתי להסכם מסודר שלא רק יקבלו בו אלא גם יתנו.באופן אישי, חופש מכפיה דתית נראה לי משהו שאני מוכנה לעשות בשבילו הרבה ולהלחם למענו, ולדבר למענו ולחתום על עצומות למענו ולותר למענו. אבל גם למען החופש הזה אני מאמינה שצריך לתת משהו.
          אז…זה היה רעיון מספר אחת.
          אם יצוץ לי משהו חדש מבטחה לחזור:)

          • רונית בר-לביא

            סיגל, עיר הבירה של ישראל לא תוכל מבחינה פרקטית להישאר בידי חרדים בלבד כי היא תקרוס מיד כלכלית ותרבותית.

            המצב לא נורא רחוק מזה היום.

            על כן, ייגזר על הקבוצות השונות בעיר להסתדר זו עם זו.

            הצרה היום היא לוא דווקא חילוניים שמוכנים לפשרות כי ירושלים-שמרושלים לא מעניינת אותם כאדמה (כאדמה היא גם לא מעניינת אותי),
            הצרה היא משהו שאני לא יודעת אם מישהו בכלל הספיק לתפוס עד הסוף, וגם אני עוד לא:

            יש איזה משהו מגבוה, מהשלטון, מקברניטי העיר והמדינה, מדיניות
            של העלמת עין מכל הכיבוש החרדי,
            ומדיניות ברורה של עידוד ההשתלטות.

            עידוד מפורש.

            מצד שני, כמה שדיברו על עידוד של צמיחת ענפי ההייטק בעיר, המצב אך ורק הולך ומתדרדר,
            כאשר כל כמה חודשים נסגרת חברה אחרת.

            המצב כיום הוא שסניפים רבים שהיו בירושלים נסגרו כאן, כאשר חלקם הועברו אפילו לבאר שבע או קרית גת,
            כלומר:
            באר שבע או קרית גת היום אטרקטיביות יותר מבחינת הייטק מאשר ירושלים.

            חברים שלי ואני שאלנו את עצמנו:
            הייתכן שקיים עידוד מפורש מלמעלה להחריב את העיר ? לא יכול להיות,
            אנחנו כנראה פרנואידים.
            והנה, שנה נוקפת שנה,
            והחששות מתאמתים.

            חידה סבוכה.

          • לדעתי ההחלשות הזאת נוצרת בגלל בזבוז האנרגיה על מלחמות חילונים דתיים, במקום לנסות לחפש רעיונות לגישור ולפתרון בצורה של הדברות.
            נכון. אני מתקשה למצוא שפה משותפת עם החרדים הקיצוניים שנראים לי ממש מפחידים עם הטלאי הצהוב והמבט המטורף בעיניים (אני רואה אותם בטלויזיה לאחרונה ולשמחתי רק שם). אני מתקשה למצוא שפה משותפת גם עם האויבים שלנו מחוץ. אבל ביהדות לפחות אני יודעת שיש המון נשמה ולב ואסור להפסיק לחפש את הגשר שיוצר אחווה.

          • רונית בר-לביא

            טלאי צהוב ? אמאל'ה …
            לא כדאי להיסחף עם הדמוניזציה.

            את באמת לא נחשפת לחרדים וזה יכול ליצור דימויים בעייתיים.

            הם לא מפחידים אותי, אני רואה אותם בכל מקום, הם כל הזמן לידי ולצידי,
            שכם אל שכם באוטובוסים וברחובות.

            מעניין אותי עד כמה תושבי המרכז והצפון לא מכירים את המגזר הזה,
            עד כמה הם מוכנים להיות "סובלניים" כלפי המגזר הזה ולוותר על הכל בשבילו, כאשר הגזענות היא פשוט אדירה.

            אני לא מאשימה אותך, סיגל,
            אני מעריכה שאת מדברת גלויות,
            ואני חושבת שבכל אדם בעולם יש גזענות
            ופוטנציאל לזה.

            הדבר היחיד שיכול לעזור להיחלץ הוא המודעות וההסתכלות על זה.

            זה עוזר לנהל שיחה כשכולנו גלויים.

          • רונית זה לא רק המרחק הגאוגרפי. הישוב שלי חילוני והיה כאן בלאגן אדיר שמעט דתיים רצו שיהיה כאן מקווה. אני לא הבנתי מה הבעיה עם זה. היום יש להם מקווה. הישוב קטן ואין לי מושג איפה הוא בכלל. הם טובלים להם שם בשקט. לא הבנתי ולא מבינה מה היתה הבעיה מלכתחילה. (אז נכון שהיו אלה שטענו שזה המון כסף ושיש לישוב צרכים רבים אחרים אבל גם נכון שלולא אותו מקווה שום דבר אחר לא היה מוקם במקומו, אז באמת הכל תמיד נראה לי בגלל ההתנגדות שלא מנסה לחבק את מה שכן אפשר לקבל).
            העניין הוא שאני חצי ממוקדת בבעיות וצי צפה מעליהןונשארת בבורותי, כנראה מתוך בחירה ונסיון להתבונן במבט תמים על הדברים הגדולים ממני. פעם נגשתי לבחינות למשהו שמאוד רציתי ועברתי מיונים שעל פי נתונים מסויימים התאמתי בגדול עד שנפלתי על מבחן בן שאלה אחת: מה דעתך על הפער העדתי? כתבתי שלדעתי הכל נפלא בין האשכנזים והספרדים ושגכבר מי זוכר שפעם היה פער.כולנו בני אדם וכולנו אחים וכולנו אוהבים זה את זה. כנראה שזו לא הייתה התשובה הנכונה:)

          • רונית בר-לביא

            :))))))
            אז נכשלת במבחן בוזגלו :))

            הדעות האלו שלך שהכל נפלא ובסדר
            יכולות לנבוע משני דברים:
            או שמדובר בטיוח שהוא אפילו לא לגמרי מודע, או שאת באמת אדישה לדברים האלה ומבחינתך אין בעיה, סוג של בועתיות
            אמנותית-חולמנית כזו.

            יש דברים לגביהם אני ככה, אני בבסיס מאד בועתית,
            אבל בנושאים של צדק חברתי, שיוויון, דברים כאלה, אני מאד מאד מרצ אם עדיין אפשר להשתמש במושג הזה.

            מעניין מה היה קורה לדעות האלו אם משהו היה מאיים אבל באמת על שלוות הנפש שלך או על קודש הקודשים שלך.

          • הלו, את מנסה לשלוח אותי למחשבות על ערעור שלוות הנפש שלי:) יש כאלה בטח בכמויות שיספיקו לבלוג ושבע שמיניות בלוג, אבל אני לא מחפשת אותם. כנראה בועתי גומי חסינת אש ומחטים משהו.
            אז אני אשלח אותך בתמורה ליום האתמול ואתעניין: איפה המשחק שהבטחת?:)
            למען הצדק והשוויון ומצב הרוח הלאומי אני בעד משחק.
            ולעת זו מאחלת ליל שלווה ומנוחה.

    • גיורא , אני מבינה את כעסך, אולם למיטב ידיעתי רק 20 אחוז מהחרדים הם לומדי תורה.
      וגם עבורם, נשותיהן שעובדות משלמות מיסים כמו כולם .
      בדיוק סיפרה לי רבנית חרדית שהיא ניהלה ויכוח כזה עם נהג מונית.
      והיא אמרה לו שאינה חשה שום צורך להתנצל על מה שהיא משלמת ועוד מילה אחת היא פשוט תרד לו מהמונית.
      באשר לגיוס.
      זאת סוגיה מורכבת ביותר עם פנים לכאן ולכאן.מוכנה לענות לך עליה בנפרד.

      באשר להתרמות גיורא.
      כשבעלי חלה היו אלה מתנדבי ' עזר מציון' שדאגו לו לאמבולנס חינם.
      אז כשנוח וגם אנו נהנים מכך אז נבקש מעמותה חרדית כמו" יד שרה" וכשלא אז נאמר שהם שנוררים.כשנוח ' זק"א'יקלפו עבורינו חלקי גופות וכשלא הם אנשים מושחתים מעיקרם.ויש לי עוד המון דוגמאות בהם החרדים תורמים למדינה , אבל זה מין דבר מוסתר ומביש לדבר עליו. לא מדברים וכשצריך פונים.
      מה שגם שנכון שהם כן שנוררים וגלותיים מאד , זה נכון, אך לא נכון לחלוטין.
      כל אמת חלקית בעיתית בעיניי.
      מקווה שתשובתי אינה " פוליטקלי קוקרט"
      ואתה יודע שכולי מלאה הערכה כלפיך על נושאים שונים לחלוטין.
      מקווה שהייתי מובנת .

      • גיורא לשם

        אביטל,
        לא נוח לי גם עם המציאות שבה האשה עובדת והגבר לומד בישיבה.
        שאלת ההתגייסות אינה מורכבת, ואין לה פנים לכאן ולכאן. יש לה רק פן אחד: השתמטות על-פי דין מפלה.
        באשר לרפואה, אינני רוצה שזו תהיה תלויה במתנדבים. מדינה כהלכתה, שחרתה על דגלה עוד לפני תקומתה על רווחה לעובד, חייבת להיות אחראית לכל ביטוח הבריאות.
        ברגע שצריך להתנדב בעניין בריאותי, זאת הוכחה שהממשל אינו מקיים את חובתו.
        בעתיד אסביר בהחלט את יחסי כלפי אנשים שהם יראי שמיים (באמת ובתמים יראי ה') לבין חרדים סתם. אין אלה ואלה היינו הך.

        • רונית בר-לביא

          מסכימה איתך, גיורא.

        • הממשלה אינה מקיימת את חובתה אז נגסוס?
          אנשים לא יפנו לארגוננים כמו "עזר למרפא" ועוד כדי שיסייעו להם.רק העשירים ינותחו?
          העולם חי אידיאלי בחלומתוינו זה כן.
          וכן יש הצדקה לאי גיוס חרדי, וכפי שאני נוכחת המוני שמאלנים וסתם מפונקים בני דורה של ביתי שלמדה בחילוני , אף הם לא מתגייסים.
          והמספרים רק גדלים.
          בוא נהיה כנים.
          שונאים דת וזהו.
          הרי את הדתיים לאומים שהם מפקדי סיירות זרקו לכלבים בהתנתקות , ומי יעצור אותם שוב?
          רבותהשאלות ואיש איש יפשפש בליהו.
          וגם..כתבתי שעשרים אחוז הם לומדי ישיבות ושבת והכללת את כולם.

          יש בעיות במגזר החרדי ויש בעיות גדולות מאד בנגדי ואני שעובדת במערכת החינוך רואה אותן יום יום.
          הרי כל בעיה צצה בבית מסוים.
          לא חסרות בעיות בשום מקום.זה בקיצור.

          אם אכתוב פוסט שלם גיורא, אין לך מושג איך אותקף, מלחמת עולמות תשתרר כאן ואין לי כח עבורה.

          אז כרגע אני מגיבה כאדם דמוקרטי.
          אתה יכול גם לכתוב לי למייל.
          אם תרצה.
          ואולי אכיר לך כמה חרדים שלא הכרת.

          אני בחילוני גדלתי ושם ינקתי אז אין חידושים.
          והנה רק אתמול רימה אותי חילוני , אז אזרוק רפש על מגזר שלם שגידל אותי.
          זה מגוחך!
          המשך יום טוב.

          • רונית בר-לביא

            אביטל,
            אני מזמינה אותך לשם שינוי פעם אחת גם ל-ה-ש-ת-ת-ף במה שאני כותבת,
            ולא תמיד רק לייצג את המגזר החרדי או הדתי.

            לא ראיתי עד היום אפילו מילה אחת של השתתפות שלך במה שאני או אנחנו עוברים כאן בירושלים,
            אפילו לא מילה אחת לגבי מה שהיה עם אותו חרדים מסיג גבול, וכולי.

            מעולם לא הגבת באף פוסט שלי,
            אלא רק באלה שמדברים על החרדים ותמיד כנגד.

            נקודה למחשבה למה את מעוררת, לפחות אצלי, סוג של אנטגוניזם.

            ואני מסתכלת קצת מעבר לדעות, ככה מידי פעם, וקוראת פוסטים של אדם ומגיבה כאשר הם מעניינים אותי,
            אפילו אצלך זה קרה כבר כמה פעמים,
            ואפילו מבלי שזה היה קשור לדת.

            עוד נקודה למחשבה.

          • רונית בפעם האחרונה הגבתי לך על תצלומיך.
            ובטח שאת כועסת כי איני מסכימה איתך.
            אך לפעמים נהנית לקרוא תגובות שלך בענינים אחרים.
            לצערי החרדים עוברים כאן מסע שיסוי ולא רק על ידיך , שאותך אולי אוכל להבין, ואני היחידה שיכולה להציל את שאריות כבודם וכך יוצא שאני לא נעימה וזה מאד מובן לי.
            האבסורד שדווקא לי הרבה יותר קשה כאן ממך אין לי תומכים , אך איני נתרתעת כי אני יודעת שעלי להגיב ואיני מחפשת אהדה בנושאים כמו צדק.
            למרות שכולנו זקוקים לה ומאד.אני מלאת ביקורת על החרדים רונית.
            באמת.
            אך חוששת שהכל נורא שחור לבן כאן ובעיקר שחור.

            את יודעת כמה פעמים הוטרדתי מינית על ידי כאלה שאינם שומרי מצוות, דמיני לעצמך שהייתי יוצאת בפוסט?

            כבר כתבתי לך פעם שתל- אביב הייתה מלאה בחרדים ואף ליאור. א הקדיש לכך פוסט . מה קרה להם?הם ברחו.למה?
            לא היה להם טוהב בחברת חילונים.
            כן.

            כנ"ל בר"ג כלומר החזקים מבריחים את החלשים.
            יפה, לא?
            אך זה המצב.
            אמרת לי שאותך זה לא מעניין(_אני אפילו זוכרת)
            בסדר.
            אך האמת חיבת להאמר.

            שבת- שלום.

            אשמח להשיב לך יותר אך לא בטוח שאהיה מחוברת.

          • "קשים חרדים לישראל כספחת" (הרב שרמן)

          • גיורא לשם

            לאביטל,
            אכן, צדקת, במצבה של הדת כיום אי אפשר שלא לשנוא אותה!
            ושוב, אני מבחין בין יראת שמיים (או יראת אלוהים) לבין דת. שני אלה אינם היינו הך, וצריך להבין את זה סוף סוף.
            העובדה ששמאלנים מתחמקים מגיוס אינה נותנת הכשר לאיש.
            והעובדה שרבנים הם פקידי מדינה צריכה לחייב אותם.
            בוודאי שיש בעיות במגזר החרדי. הוא לא התאים את עצמו לחיים המודרניים. הוא לא התאים את עצמו למדינה ציונית או למדינה בכלל.
            היהדות בתחפושתה הדתית, חדלה זה דורות להיות יצירתית. היא חיסלה בקרב מאמיניה כל תשוקה לספרות יפה, למוזיקה, לאמנות פלסטית, לספרות יפה, לתיאטרון. האם מישהו חושב שניתן להמשיך לחיות כך?
            אם הוא חושב כך הוא טיפש או אדמו"ר, ואלו מלים נרדפות.

          • גיורא, למרות האומנות יש כל כך הרבה כאלה שעושים סמים , מתחצפים ומזלזלים בקשישים, מתנכרים לחלשים, ושות שאין לי מושג מה עדיף.
            בעצם יש לי.
            לדעתי אתה חוטא בהכללות קשות וכבר הצאתי לך לבדוק ומעבר לזה באמת חיה את חייך.
            גם תשובתי מעט מכלילה כי אינטרנט הוא מדיום מעט שיטחי.בטח שיש גם אחרים, אולם הערכים הללו נשחקים יום יום ובאופן גורף יותר בחברה המתקדמת.
            מה גם שמי קורא בדיוק , חוץ מאיתנו.
            כהרוב עסוקים בחומר , חומר , ועוד קצת.
            מושגים כמו צניעות אינן שייכים.
            זה הכל אסרטיביות על חשבון הזולת.

            ןלכן הצאתי לך לצאת מד' אמותיך.

            אחרת זהו ויכוח עקר מאד, מאד וחבל!
            לא אההיה מחוברת בקרוב מפאת שינויים בחיי כך שלא אוכל להמשיך.
            שבת- שלום.
            אתה איש יקר למרות הכל.

          • סליחה על שגיאותי כאן גיורא, אני מעט לחוצה היום, זהו יום גורלי עבורי ועל כך אולי אכתוב בקרוב.
            כל – טוב.
            אביטל

  3. מירי פליישר

    חתמתי

  4. רונית, לא היה לי מצב רוח לעוד דיון בנושא, אבל חתמתי עוד בטרם עלתה פה תגובה אחת.

    • רונית בר-לביא

      אמירוש,

      מכירה את דעותיך, יודעת.

      ויותר עדיף לחתום מאשר להתקשקש
      בעוד אלף תגובות 🙂
      אם כי יכול להיות גם בידור.

  5. חתמתי והפצתי לחבריי. הלוואי ותצליחו.

    • רונית בר-לביא

      תודה, שירה.

      יודעת שיכולה לסמוך עלייך.

      האמת שאני לא בעניינים כאן בכלל,
      רק כותבת ומפיצה לאנשים ואומרת את דעותיי ולובשת גופיות ברחוב :))

  6. גיורא לשם

    אני מניח שהיה ברור לכל שרעייתי ואני חתמנו על העצומה, ובכן חתמנו.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרונית בר-לביא