הסתו מעצבן אותי (אנטי פואטיקה)

עד עכשיו ניסיתי להתכחש לבואו,
המשכתי ללבוש גופיות ומפיות בירושלים בערב (כמו שאמא שלי קוראת לחצאיות הדקות הקצרות),
עד שחטפתי צינון ממושך.

לא מתאים לי סתו,
כי לא היה לי קיץ.

כלומר, היה חם, חם נסבל, כמו בירושלים,
אפילו הלכתי לבריכה כמה פעמים ולמעיין ואפילו לים המלח כמה פעמים,
אבל לא היו חופש ונסיעה ממש בכלל.

כל היולי אוגוסט הזה היה מגעיל במיוחד,
מתוכו הייתי בבית חולים כמה שבועות עם אבא שלי,
כל הזמן בירושלים,
שמזה באמת אפשר להשתגע,
וכשהיו כמה ימים לנסוע, לא היה עם מי.

כל מכריי התחתנו, הולידו ילדים, נסעו עם עצמם ובני זוגם,
המעט סינגלים נסעו גם הם לארצות רחוקות,

כל זה לכשעצמו נפלא,
אבל לי לא היה עם מי, וזה מכעיס.
ולבד אני מעדיפה בבית ולא באתרים מרוחקים (כבר ניסיתי).

הקיץ הזה היה חשוב, היה מלמד, התקדמתי בו המון בכל התחומים,
על זה אני מודה.

אבל הוא לא היה כייפי.
הוא היה עינוי.

ואחרי כל זה לקבל סתו,
זה לא מציאה.

גם ככה אני קמה ממש מאוחר לפעמים אפילו אחרי הצהריים,
אז עכשיו היום התקצר בעוד שעתיים, 
יותר קר, יותר מנוכר בחוץ,
הכל נראה קצת פחות אפשרי מביולי-אוגוסט
(אם כי גם עם פחות פוטנציאל הרס, נכון שלקיץ הזה כמו שיש עוצמות של שמש
ואור יש גם אכבר פוטנציאל הרס עם כל בני האדם הפועלים ורצים וקופצים ומנסים
בכוח לעלוז ולחפוש ? )

הסתו הוא יותר פנימי ומהורהר,
הוא יותר צנוע מהקיץ.

הוא מדמדם את אורו,
הוא קצת מקרר את ההתלהבות המיותרת,
הוא אולי מחזיר לפרופורציות.

יכול להיות שלא תהיה ברירה,
אלא להתחיל לקום הרבה יותר מוקדם,
ולתפוס את הסתו בביצים או בשחלות,
ולפעול,
לפני שהוא יהפוך לחורף סופני.

אסיים כי אני הולכת להביא טישיו ותה צמחים.
ככה זה כשעונה באה לא בזמנה,
והמורות משתעלות והולכות לישון מוקדם.

* רציתי להוסיף: חשבתי על סנקציה כלפי הסתיו והחלטתי שאני לא הולכת לצלם אותו. שיידע.