אני והעיר הקדושה הייטקיסטית לשעבר (ושוב וחוזר חלילה), כותבת הומור ושירה, שרה מקצועי, רוקדת. וגם בועות סבון
הם
מכניסים אנשים לשאבלונות,
עושים מאמצי על למיין ולסווג ולתייק,
ריבועים ריבועים קטנטנים,
ללא אויר ללא זמן ללא אמת.
העיקר להמשיך לתייק.
הזמן קצר והתיקייה מרובה,
והיא גדלה ותופחת,
ולהם אין,
אין להם נחת.
במנוחה בוודאי שאין בהם נחת,
לכן מבצעים ועושים ויוצרים יש מאין,
גם חושך מאור לפעמים,
העיקר שיהיו נתונים.
עם נתונים אפשר להתמודד,
הכלום והריק עושים להם להתמוטט,
אז מה זה משנה דיוק הנתונים
או אפילו בכלל אם אמת,
העיקר שיש על מה ולמה,
העיקר להמשיך
לתייק.
וואו !פשוט גאוני, מבט חודר ובלתי מתפשר על מציאות הרובריקות שמזינה את עצמה, ועוד קוראת לכך הכרח שאין בילתו, עבור ריק ופשטות שלא הרגו מעולם אף אחד, או כלאו אדם בתוך מסגרת. או בתוך נתון שממיר נשמה לצמצום ולצורה. כל הכבוד
נכון.
פעם עבדתי במקום כזה (כסתז"רית). היו מכריחים אותי גם לצלם את התיקים. קול הזמזום הזה של מכונת הצילום נשארת איתי עד היום.
זה תמיד מסקרן אותי לדעת מי קורא בסוף את כל הדוחות והניירות והמסמכים האפורים והאנילטיים האלה. סיזיפיות של ניירת חסרת ערך. כל כך נכון "עם נתונים אפשר להתמודד". יפה!