אני מכבס, משמע אני קיים

אני מכירה בחור אחד שגר לידי.

"מכירה" אולי מלה מוגזמת, בוא נאמר שיש בחור שגר לידי שאני יודעת על קיומו.

ואיך יודעת ? פעם נקשתי נכנסתי ביקשתי קיבלתי (סוכר, קרציות).

מעולם לא נתקלתי בו שוב, מעולם לא ראיתיו מחוץ לדירתו ולא בדרך אליה או ממנה,
או בחדר המדרגות.

אבל פעם בשבוע, בדיוק נמרץ, קיומו היה מתגלה.
הוא היה מכבס תולה.

אני רואה כפות ידיים, רואה אטב אדום או ירוק או לפעמים מעץ, לפעמים אטב נופל,
לעיתים נשבר מעוצמת כפות ידיו המשתדלות בפרטים הקטנים.
הוא לא בנוי להם, לפרטים הקטנים, ולכן מתחת דירתו נוצרה ערימה מפוזרת של פגרי
אטבים. 
יש שם כמה אטבים שלמים מלאי בוץ ידועי רוח, יש כמה כפיסי עץ, קפיצים מעוקמים,
יש אפילו זוג תחתונים בורדו שהצבע דהה בהם והאדמה לאט התרגלה ובסוף ספגה אל חיקה.

הוא תולה שם כל מיני. ממדים בצבע זית מהמילואים האחרונים (עושה הרבה, בחור לויאלי),
דרך מגבות בצבעים של גבר שמרן, צבעים מוחלטים, כהים.
אין אצלו כמעט לבן ואין שארוולים, הוא לא מתחזה לרוחני ובטח שהוא לא שאנטי.

מצד שני הבחור אינו גנדרן, הוא כנראה לא עירוני במיוחד ובטח שלא "ספורט אלגנט".

ליומיום תלויים שם ג'ינסים חזקים, חולצות טריקו בצבעים המוחלטים הבניים.

מעולם עוד לא תלה איזו חולצה יותר מהודרת, לא כפתורים ולא פסים ולא כלום.
גם לא אדום ולא ורוד ולא כתום ואפילו לא סגול ובטח לא צבעי פסטל.

וכן, היתה הפעם ההיא השונה של לפני שנה, כביסת הסוודרים.
הוא הקדיש כביסה שלמה לסוודרים. ואלו היו סוודרים טובים, מארצות שונות או מאלפקות,
סוודרים כבדים. הוא גרר כסאות, העמיד סוודר על כל כסא, ואת השאר תלה על חבלים כפולים.
יומיים נטפו לי מעל הראש ואני אפילו שמחתי, קצת התרגשתי.

אבל בעיקר תלויים אצלו בגדים תחתונים. גטקעסים חמים ולבנים לחורף,
מלאי עצום של גופיות ארוכות וקצרות, תחתוני טנגה וסבא, ועשרות זוגות גרביים,
פשוטות, גרבי ספורט שאיבדו מזמן מצבען הלבן, וקיבלו כולן מן צבע אחיד בלתי מוגדר.

יום אחד נוכחתי שזה זמן רב מהרגיל שהשמיים מעליי בהירים מתמיד, הרקיע כולו פרוש ניכחי,
ואני אפילו מספיקה לספור ציפורים במעופן.
לאחר תמיהה קלה, נעצר לרגע הלב, בהלה קלה אחזתני, או אולי התרגשות,
והבנתי שהשכן המשוער שלי כנראה כבר לא גר כאן.
מתי זה קרה? תמהתי. ככה, בלי לומר ? טוב, בעצם גם כשגר כאן, לא אמר ולא בא 
ולא נכנס ולא יצא.

ללא אומר ודברים ירדתי למטה, אספתי ברוך את כל חלקי האטבים והקפיצים ואפילו את
שאריות בד תחתוני הבורדו, הכל היה עטוף בשאריות אבק ובוץ שאני לא התעקשתי לנקות.
אספתי, שמתי בשקית, סגרתי וקשרתי.
ניגשתי אל הפח, הרחתי. לא הכנסתי את השקית לתוכו.

החלטתי להשאירה ליד הפח,
ככה ליד המקרה.