נטע אלקיים אמנית
-אל תסתכל עליי ככה
-איך ככה
-כאילו אני איזה גבר מכה ואתה חתול פצוע שנקלע לזירת קרב ולא יודע איך לברוח
-אם הייתי חיה פצועה, אז בטח לא חתול וגם אז הייתי יודע לברוח
-מה היית? ציפור?
-לא. אני סבור שכלב
-כמו הכלב הנטוש והפצוע שאימצת מהרחוב והפכת לסמל התמימות והיופי?
-מה רע?
-הוא דוחה אותי. אל תיעלב זו לא אשמתי, אני…לא גדלתי עם כלבים
-אז מה, אני גדלתי עם יהודים והם עדיין דוחים אותי
-אתה בעצמך יהודי
– זאת סתם השערה
-פתאום אתה מזלזל בהשערות…בפעם האחרונה שקראתי שיר שלך לא זכור לי שהוא היה מלא
בדברי-אמת מבוססים על מחקרים
-יש הבדל
-מה ?
-אני משורר את האמת שלי, לא משער שהיא כזו
-פששש… אתה חד היום, ואללה ניצחת אותי…אז אם הבנתי נכון, ציפורים הן לא נשים מוכות,
האמת היא כלב נטוש, אהבה היא השערה ואתה גם אם היית חיה ממשפחת הזוחלים היית מצליח לברוח ממני
האמת היא כלב נטוש, אהבה היא השערה ואתה גם אם היית חיה ממשפחת הזוחלים היית מצליח לברוח ממני
-לא בהכרח ממך… לברוח בכלל
-זה בסדר, לא נעלבתי
-ברור שלא תעלבי מאדם שאת בזה לו
-די! אמרתי שניצחת מה אתה רוצה עכשיו?
-את יודעת מה אני רוצה…
-דווקא לא בא לי לנחש היום. אני רוצה שתגיד את זה בפה מלא
-אף אני מאוד מעוניין להגיד את זה בפה מלא
-"אף אני"…תגיד, אתה מדבר כמו שאתה כותב או כותב כמו שאתה מדבר?
-ואת מנסה להעליב אותי או להסיט נושא?
-אני רעבה
-היה ברור שלהסיט נושא
-הרעב מציק לי
-יופי! אז בואי נאכל אחד את…
-כמדומני אני חפצה במזון מסוג אחר
-אני יכול להציע לך סיגריה
-זאת העשירית שלך מאז שהגעת…בגלל זה אתה לא רעב
-מתכון מצוין לדיאטה
-אתה מציע לי לרזות?
-את יודעת שלא. הרי בסוף תיעלמי ותהפכי לשמועה
-ואתה תפיץ אותי בכל העיר?
-אני אסתפק בלהיזכר בך ברגעים קשים
-כמה קשים?
-כמו עכשיו קשים…בואי, תרגישי.
כתיבה גסה שכזו זקוקה לזיכוך, ולא מפני הנושא שבה אלא מפני הסגנון. הוא יומיומי מדי ואינו נבדל מן המציאות לכן לא ניתן לכנותו אומנות. באומנות צריך איזה שבב של תקוה, איזו תכלת, משהו שלא קיים במציאות המלאה בטיפוסים נאלחים כאלו שהוצגו בדיאלוג זה. הקריאה לא הייתה נעימה לי כלל. אין אפילו סיבה אחת טובה שאוכל לחשוב עליה מדוע בחרת לכתוב את הדברים. לדעתי אותו משורר אינו ראוי לכינוי זה. גם לא את. סלחי לי, אבל זהו אינו כינוי שניתן סתם כך למישהו וגם לאלה שהוא ניתן להם קשה לשאתו. מפני שזה דורש קיום בלתי נסבל בעולם חומרי אשר בז למי שאינו מתפרנס ממלאכתו. בכל מקרה אותו משורר אכן נשמע ככלב. מי יודע אולי הצלחת להעביר משהו מבחינה אנלוגית.
הגברת הלנה היפה, מן הסתם, אינה סבורה שקפקא, בקט, או טולסטוי של "איבן איליץ"" הם אמנים, שכן, מה לעשות, אין בהם "תכלת".
נטע, יש אכן משהו מעניין בכתיבתך, בראש שלך.
הגברת הלנה היפה, מן הסתם, אינה סבורה שקפקא, בקט, או טולסטוי של "איבן איליץ"" הם אמנים, שכן, מה לעשות, אין בהם "תכלת".
נטע, יש אכן משהו מעניין בכתיבתך, בראש שלך.
תתפלא כמה תכלת יש בסופרים שהזכרת.
בניגוד למגיבה הראשונה אני נגד ריכוך .
אולי גם אני לא מרוככת.
זה אמיתי ובכלל אני עוקבת אחריך, את מענינת.
יפה, אם כי קצת מתחכם המשורר הזה ומשמיע הצהרות די זולות ומאכזבות על האמת והגורל (לא הייתי חושד שהוא משורר דווקא אלמלא זה הוצהר).
אבל בהתחשב במצבו הקשה…
אני מקווה שהוקל לו.
אמיר, אבחנתך מדוייקת. יש פער מכוון בין הכותרת לטקסט עצמו.
אביטל וזהר- תודה על תגובותיכם
ולך הלנה, אני מקווה שתמשיכי בדרכך האיתנה לחפש ולהטיף ליופי והתכלת שבאמנות רק כדאי שתלכי למקומות שבהם יש בטוח רק יצירות מעודנות ונשגבות במקום לשוטט בבלוגים באינטרנט.
תודה.
את צודקת לחלוטין,, אני מנסה להיגמל מהבלוגים המזויינים האלה. בזבוז זמן מוחלט. אלזה מורנטה מחכה לי על המדף ואני מבזבזת את זמני על שכמותך.
האו , האו..
טקס יפה.
אגב, ההולך על ארבע ( הזקוף ) הפצוע ( הגאה בהוויתו ) שנאסף ( נאהב ) מהרחוב, מעולם לא חווה דעתו על יופי ואסטטיקה אנושית, אף לא בצורת סמליות אמנותית ובחטירה לצדקנות מגדרית, דתית, חברתית המנקה בעזרת אלה אשמה שהיא נחלתם של " האסטטים והיפים " ; כל המהלך בין שמיים וארץ מוצאו מהרחוב , מלבד אלו ששוכחים זאת ומרכינים ראשם מול יופי אסטטיקה של נשמות עלובות וחסרות חמלה, ההולכות כפופות על שתייים עם פוטנציאל תמידי לארבע.
ברוך העלום שעשאני מי שאני ואיני. בלי עזרתו הארורה של האדם שהבדיל אותי להיות כלב לא הייתי " כלב " אם לא היה הוא בן כלב על המשמעות שהטעין לתואר זה שקבע.
כלב
אני לא אוהבת את כל ההגדרות המטופשות של מהי אמנות ומיהו אמן. בולשיט. לכן אתייחס לכתוב בלבד ולא לתגובות-לפי דעתי הקטע הומוריסטי, ציני ושנון. גם אם הוא "יומיומי" (שנאמר פה כאילו זה דבר רע), אני אוהבת אותו. מציאות היא אחלה השראה ולפעמים כל המרבה גורע.