נטע אלקיים
1980 נולדה בישראל, נתיבות
2001-5 לימודי אמנות במסלול האקדמי למורים, מכללת קיי, באר-שבע
2006-7 לימודי המשך ב'שנה החמישית' קלישר, תל-אביב
2007-8 לימודי מיצג בבמת-מיצג, ת"א
תערוכות יחיד
2005 "ללא מילים", במסגרת "נדבך" ה-12, בית- האמנים, ירושלים
2006 "ללא מילים", מרכז-מדעים נתיבות.
2006 "אבוחצירה 7", בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, ת"א
2007 "אינטימי" המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת-גן
2008 "השגחה" גלריה טובה אוסמן, ת"א
2009 "אנט וסמר", גלריה אנטיאה, ירושלים
2009 "דפוס" מיצב חלון, גלריה טובה אוסמן, ת"א
תערוכות קבוצתיות
2002 אוצרות והשתתפות בפסטיבל קולנוע דרום השני, שדרות
5-2003 תערוכות בגלריית המשכן לאמנות חזותית בנגב, באר-שבע
2006 הסטודיו הפתוח,קלישר 5, ת"א
2006 ללא התראה מוקדמת, גלריה ברבור, ירושלים
2007 כלולות, כנס-שדרות לתרבות וחברה, בית-האקדמיה, ספיר
2007 מרחב מגדרי, הבית הפתוח, ירושלים
2007 לוסט, גלריה פירמידה, חיפה
2008 חלון ישראלי, מוזיאון הילדים, חולון
2008 מנהרת הזמן הגלריה העירונית, גבעתיים
2008 צפייה פומבית # 4 , שכונת שפירא, ת"א
2008 פסטיבל זז הבינלאומי לאמנות מיצג בת"א ובמצפה רמון
2008 סינדרום, אוצרות והשתתפות במסגרת פסטיבל סמילנסקי 4, ב"ש
2009 פסטיבל Crane לאמנויות בבורגונדי, צרפת וב La Java בפריז
2009 "מנופים" פתיחת עונת התערוכות, מיצג ב'טליתא קומי', ירושלים
2009 'תל אביבה' במסגרת 'אוהבים אמנות', פרפורמנס בתחנה המרכזית בת"א
פרסים ומלגות
2005 פרס הצטיינות מראש המכללה ע"ש, ב"ש
2005 מלגת ראש העיר לעידוד אמנים צעירים- עיריית נתיבות
2007 מלגת השתלמות לאמנים, קרן התרבות אמריקה-ישראל
2008 תמיכה בפרויקט "דפוס" מטעם המועצה לתרבות של מפעל הפיס
נטע אלקיים אמנית
מרגיז ושופך שמן על המדורה, אבל נוגע ברחשי ליבם של רבים. הציר של השיר הוא צמד המלים נהגר/ מהרג.
הרבים סבינה הם משפחתי שישנה ויושבת במקלט בנתיבות
אלו תחושות מעומקא דליבא
המדורה היא הקומזיץ סביבו אנחנו יושבים
לצערי
מזדהה עם מה שכתבת, למרות שהגירה היא לא פתרון אמיתי בעיני. אבל מי אני שאשפוט בתור אחד שגר בגליל העליון, רחוק מעין הסערה [עכשיו שקט אצלנו, לשם שינוי…]
קל מאוד להזדהות עם השיר שלך. לא קל לחיות כאן. נקווה לימים טובים יותר.
את יודעת נטע, ברומן החדש שאני כותבת עכשיו אני מתמודדת בדיוק עם השאלה הזאת – שאלת המהגרים; דנה במכה האנושה הזאת שמוכה תמיד דור הביניים של המהגרים שלעולם, לעולם חייהם יהיו הרוסים במידה זו או אחרת כי הם מקריבים אותם, פשוטו כמשמעו, כדי לתת סיכוי לחיים חדשים לילדיהם. בין השורות את מעלה שאלה נכבדה והתשובה עליה לא פשוטה כלל וכלל. כמה עוד יהיה עלינו להתמודד עם "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו" מצד אחד והרצון שלנו להכות סוף-סוף שורשים ולחדול להיות מהגרים. באופן אישי, אני חושבת שבתוך תהליך הכתיבה ניסיתי לראות ולחוות את הדברים דרך עיני המהגרים שהגיעו לכאן בשנות החמישים, כמו הורי שלי, ומה לומר לך – למדתי לסלוח להם על הרבה דברים. אבל כמובן, כמו שאת כותבת, גם לבי אומר, כמה עוד אפשר? אולי ניקח את הרגליים ונלך מכאן… ואני לא הולכת לשום מקום.
הווי הבריות היהודיות הממשות אמונתן ( ההזויה למקורותיה )תחת אד תמידי של אבק שריפה, וצדקתם חרב הישראליות שהמירה את האמונה לקרות בכוח ובאיומי נשק – הלא זוהי הזרות הקיומית בהתגלמותה !?
קריאתך הפיוטית לזרות היא מצב התבונה. מעופה ברבה אומץ הנעדר במקום, ממש כמו התבונה שנראה, לא קמה יחד עם המדינה חסרת החיים והאל שנראית דומה ביום מלא צדק למראה נתיבות מעזה ולהפך. אם אברהם היה יודע לא היה מגיע לכאן אפילו להשתין…
רק האבנים ואנשים מעטים שלא רוצים לחיות ולמות על זה, נותרו זרים לפשע המתחולל כאן.
תודה רבה
היה לי מנחם ומרגש
לקרוא את תגובתך
גם אני בסך הכל
חפצת-חיים
הנה הגרסה שלי
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=8274&blogID=236
שיר חזק מרגש. זה הביא אותי לידי דמעות.
התחושה שמבקשים להמלט מכל הכאב הזה והקיום המסוייט.
שיר חזק, ובשעות כאלו למי שבלב הסערה יש את הצורך הזה לא להיות כאן שוב,במלחמה
כו, בגלות שמרנו אמונים לזהותנו. בין אם כאנוסים ובין אם כ"בני חורין".
בכל זאת, טוב שיש לנו מדינה רבונית, גם אם אנחנו מזייפים בה לא מעט.
ואת, נטע, שמרי על עצמך. וחיבוק גדול ממני למשפחה בנתיבות. אפילו שאינם מכירים אותי, חיבוק גדול, גדול.
וד"ש ליחיאל זוהר, ראש העיר, (ליכודניק!) שקורא להידברות עם החמאס.
נהדר! נתיבות שלום…
נטע, שמעתי שנתיבות הופכת לת"א של הדרום. תעשי לי סיור בין הפאבים והמועדונים, יקירתי.
אתה מוזמן להגר לכאן לזמן-מה
תביא איתך פספורט (שטח צבאי סגור)
והמון מצב-רוח
הסיור יתחיל אצל אדם עם בריקה וטרופית
ואח"כ נצא לדנדו לשתות פסטיס, ואולי קצת סיבוב בשינקין אה…סליחה רח" סמילו כדי שתפנק אותי בשופינג
נסיים בשווארמה של כחלון או אולי פריקסה אצל זגדון
וכשנתעייף נרד אל הבבא-סאלי לראות את השמש שוקעת על עזה
אז…מתי קבענו?
את רוצה להגר לנתיבות? אני כבר הגרתי לאזור ועושה קבוע שופינג בסמילו ומסתפרת אצל נני.
וחוץ מזה, מאוד אהבתי, מבטא את תחושותי אחת לאחת… אני בעד, שולחת לינק לכל מכרי וכמובן לבעלי.
מקסים, פשוט, נהיר, מצחיק ומרגש.
בואי נהגר
מעשי אבות סימן לבנים 🙂
מאוד מפתה, נטע. לאן?
איפה יניחו לנו להיות סתם בני אדם?
ואיפה נכתוב עברית? למי? או שמא בשפה אחרת? להומו כותבוס השפה היא כנראה מולדת עמוקה בהרבה מן האדמה.
הכל אפשר כמובן
עניין של בחירה, לא של אתיקה.
מלא באמת.
תודה לך איילה לבית גולד
בזכותך האמת נשפכת
אם לא היית קיימת
רבבות של אמיתות לא היו נשפכות
המוני חיוכים היו נותרים כבושים
אילו רק היית יכולה להוריד
גשם של מאחיה
מעל שמי עזה…
אם לא היה לי חשמל ולא מים ולא גז
וקר וצפוף וריח של מוות
אולי הנחמה היחידה שלי הייתה
גשם של עראק
לחיים
ולמתים
להגר
מה נראה לכם זה קל?
ככה לעזוב הכל
מאחור
מסע זב נחמד והכל
אהבה זה טוב וחשוב
אבל פתאום
כל מה שכותבים
נראה כמו תרגיל בכתה ב'
של ילד עם בעיות
כשהמלים נתקעות
ורגעים שפתאום
זה מעיק
ומה זה השכונה הזו בכלל
רוצה ירושלים
רוצה להתגעגע
רוצה הביתה
מעדיף את וודי אלן
על פני נאור ציון
אבל בכל זאת
נוצר פה (שם) משהו
שאפשר לקרוא לו בית
(סחתיין)
אבל אינעל רבאק
למה באלימות?
נשיקות נטע, אוהב אותך
פשוט חזק ויפה.