נטע אלקיים אמנית
השבת הריח של הנוסטלגיה לא הפסיק לדגדג לי באף. מלבד מסיבה נוסטלגית שהייתי בה ומחשבות נוסטלגיות שרצו בעקבותיה, נתבקשתי לסדר את ארון האלבומים כדי לשלוף ממנו תמונות ילדות של יאיר שחוגג עכשיו בר מצווה, מה שהוביל לשקיעה עמוקה ומרהמתוקה בעבר המשפחתי.
חפירה נוספת בנתונים הוירטואליים בתיקייה הישנה שלי על המחשב המשפחתי הובילה למציאת השיר הזה שבאופן מאוד נוסטלגי הזכיר לי כמה האהבה הראשונה הייתה תמימה, עצומה, חדשה, כואבת וגדולה…לחיי הנוסטלגיה?
*
ליבי החי נצבט
כשהחרמתי לו
את זוג עיניך
הוא פרפר
כשכבמלקחיים הסרתי
את ידיך, המחפשות
ליבי החי דימם
כשנתתי לקולך
לדעוך ולהעלם
החי גסס
כשפילחתי מתוכו
את גופי הקורס עליך
בעונג חסר-אונים
כעת ליבי דממה
כפות בכתונת משוגעים
אל קירות חדריו
אם אראה אותך שוב
אשתגע
פשששש…מעניין אם ניתן לשחזר בכלל עוצמה כזאת? יש דברים כאלה אחרי גיל 28?
ועוד אחד שמצאתי ובכלל לא זכרתי שכתבתי אותו והוא ריגש אותי יותר מכולם.
וידוי שכתבתי לסבתא שלי. מה לעשות, תופעת הלוואי העיקרית של נוסטלגיה היא גם מעט עצב. ובדיוק התחיל גשם, אז כנראה שגם הוא סוג של תופעת לוואי שלה.
בכל מקרה, נו שיהיה אני מעלה אותו…מי כמוני יודעת כמה זה כיף למצות עם הנוסטלגיה את הדין,
אז הנה.
אני מגישה לך חשבון…
סלחי לי
כשבלע שעמום הרחוב את ליבי השוקק
שמיאנתי לבוא לשבת
שלא באתי גם בלילות הקרים ביותר
דאגתך לא הרשתה לי לישון עם תנור
אף השארתי אותך בכפור כלי-הזכוכית המטונפים
לרחוץ, כיוון שחמות רצו ידיי להישאר
זוהי מחילה
על אמת אהבתך ושקר חיבוקיי
כיוון שבזמן ששכנעת אותי במטעמים ריחניים
סבלתי במחיצתך האפלה והשקטה
רציתי טלויזיה צבעונית
רציתי מוזיקה במערכת משוכללת
ולא דברי תורה שרוטים מתחנה פיראטית
ואת שקט הרחוב
סלחי לי שברחתי ממך כמו משד
בזמן שפנייך חיכו לי בחלון
ועוד פנייך בחלון
סלחילי.
חורף נעים ופורה לכם בלוגיסטים, שיהא לנו הגשם השוטף והמזג האפור זמן לכתיבה של יום בהיר.
נטע
נטוש אם פעם הרגשת בכזאת עוצמה אין סיבה שלא תרגישי כך שוב ואני מאחלת לך עוצמת רגשות אבל חיובית לאהבה החדשה שלך.
לגבי אלבום התמונות והסבתא אין כמו קצת נוסטלגיה לקראת החורף לא צריך להרגיש מזה יותר מדי רע .
אנחנו הרי נשים של חורף.
תודה ענבל
האמת שאני אחרי הכל יותר טיפוס של חורף
גשם מחייה אותי וממית אותי הרבה יותר משמש וים:)