הבלוג של מיכה שמחון צלם אמן מורה מרצה פמיניסט נשוי ואוהב אבא לאימרי ועלמא מזרחי חברתי עצבני חייכני רגיש רוקר בנשמה בשלן
היום יומולדת. מזל טוב. מזל טוב שנולדתי ומזל טוב שאני קיים ומזל טוב לאמי יולדתי ולאבי מולידי.
אז למה אני עצוב? למה בימי הולדתי תמיד נופלת עלי עננה של עצב לא מתוק כלל, משהו על גבול הדיכאון. ימי הולדתי הופכים להיות סוג של יום כיפור. חשבון נפש. מה עשיתי? לאן הגעתי? איפה טעיתי? סיגלית שלי עושה כל דבר כדי לשמח אותי. פינוקים בשלל צבעים: מסאג'ים וספא, ארוחות בוקר של מלכים וארוחות ערב של בשרים, ואתמול גם סרט בערב. ועדיין הדיכאון שם מפקח על הנעשה בעין קדורנית כאומר: "נו, חוגגים, מה? כשתתפנה לרגע סור אלי ואתן לך כמה סיבות לא". והוא תמיד לוקח אותי בסוף. כשהגיל עגול אני נכנס לזה עוד יותר. צולל עמוק פנימה. כבר מגיל 20 הלם העשור החדש היכה בי כמו זנבו המתרחק של אשמדאי. חצי בקבוק וודקה עזר לי לצאת מזה החוצה. (זה בא עם כאב ראש אימתני, שמנע ממני להרגיש דבר מלבד את הלמות צדעי) בגיל 30 סירבתי לחגוג ואלמלא חבר שגרר אותי לשתות בירה הייתי נשאר בבית. (לבד, בחושך…- 🙂 לקח לי עד גיל 32 לעשות מסיבה גדולה ולשמוח על הולדתי. בגיל 40 הדיכאון היה רב מנשוא אז הזמנתי את כל חברי להיות שם אתי. הרבה אנשים זה סוג של חומת מגן, חשבתי. אבל כלום לא עוזר. אם זה לא מגיע ממש ביומולדת זה מגיע קצת אחרי. מתישהו חשבון הנפש מגיע. המרירות משתלטת ואני מרגיש רע. וסיגלית שלי, המתוקה, עושה כל מאמץ לחייך אלי ולחייך אותי, ואני משתדל ומצליח קצת מידי פעם. אבל אין מה לעשות. אימת הגיל החדש נופלת עלי כמו צל ענן גשם שחור, והרי אני יליד אוגוסט. אין ולו ענן בסביבה. ואז אני חושב לעצמי. אם כבר חשבון נפש אז למה לברוח מזה. בוא ניכנס לזה ונערכו כראוי. והרי אני חובב ימי כיפור ידוע. תתפלאו אבל: בית כנסת וצום והכל. באמת. זה החג הכי חשוב שהיהדות נתנה לי. (ואני יודע שזה מועד וצום, אבל בשבילי זה החג. השאר זה קישוטים לסוכה…)
ובסוף חשבון הנפש, אני דווקא מרגיש לא רע. אין סיבות לזחיחות מרובה, אבל בסך הכל אני די מרוצה. אז למה כל הסיפור הזה של דיכאון? לא יודע. אולי לא מספיק לי להיות מרוצה מעצמי. האם אני כזה שתמיד מציץ ל-100 שמתנוסס על המבחן של האחרים ולמולו ה- 95 שלי נראה רזה וכחוש? לא ממש. זה מוזר לי כי אני לא זוכר שהתענינתי כל כך בציונים של אחרים וגם היום אני לא עומד לי ומשווה אורכים. זה כנראה אני מול עצמי. איפה אני ואיפה אני רוצה להיות. מה עשיתי ובמה טעיתי. ולא משהו שקשור בהשוואה עם האחר. ואולי זו דרך להתעסק בעצמי. כל החשבון נפש הזה. קצת התמרחות אנאלית בצואת האגו שמלווה בקריאה לאמא, שתבוא לנקות אותי מזה.
אז באמת יומולדת שמח לי לאתמול.
שלום לך אריה יקר. לא ידעתי שכאלה אחים אנחנו כמעט תאומים. אני נולדתי היום! האמת הרגשתי משהו…
שתהיה לך יומולדת נהדרת(אתמול) שנה נהדרת ואושר ואושר.
בחתימת טלף הלביאה מירי פליישר
אתחיל באמירת "מזל טוב",
שהיא גם ציון מזלך הטוב על שצלחת שנותיך עד היום (לא פשוט כידוע) וגם איחולי המשכו של מזל זה.
אסיים בציון אמת בסיסית וידועה לכולנו – הכל זמני.
לאורה של אמת זו, חגוג את היום (מלשון הווה) ולא את העבר שבין הולדתך להיום.
ניר.
אני רק בת 23 ומתחילה להרגיש דומה. אחרי הקריאה מה שעלה לי זה: "היום יום הולדת
תראי, יש פה סוד ישן חדש
לפרוס את הלחם
לגעת במשהו קצת מושלם
כבר אמצע הלילה
חשבתי אולי כדאי לישון
אבל משהו תקוע
תקוע עמוק בתוך הגרון" מילותיו של ברי סחרוף המלך – אפרופו דיונים על רוק… מאחלת לך שהדבר הזה בגרון יעלם עד היומולדת הבא. תשמח, תצחק, תשיר, תצלם (כמובן), תכתוב, ותעשה כל דבר שיתן לך פשוט להרגיש יותר טוב:) ביי ביי
הי אפרת וניר ותודה על האיחולים.
לגבי ברי סחרוף. השיר היום יומולדת בביצוע המשותף שלו עם האינפקטד משרום הוא אחד מהשירים האהובים עלי. והוא, אין ספק, המלך של הרוק הישראלי, עוד מימי המינימל קומפקט ועד ימינו. איך הוא מצליח להיות חדש ומחדש כבר יותר משלושים שנה, אין לי מושג. הוא כל פעם ממציא משהו חדש. אני חושב שמגיע לו פוסט מיוחד. בקרוב
חמוד, גם אתה? עכשיו בירכתי את מירי. איך אני שמחה שקיבצתי כאן שני אריות גאים ומוצלחים כמוכם!
שיהיה הרבה שנות נחת ויצירה, מיכה. איזה כיף שסיגלית המליצה לי עלייך. אני כל כל אוהבת את הפוסטים שלך.
זו הייתי אני בפוסט הקודם. האחת הוא ניק ששמתי למקרה שלא בא לי להגיד את שמי. עכשיו כולם יידעו. אצטרך להחליף ניק. חחחחח.. בכלל מוזר נורא להיות גם חלק מהבלוגרים, וגם עורכת הפלטפורמה. התנסות חדשה עבורי.
מיכה יקירי
אתה כותב באמת מאוד יפה
עכשיו רק קראתי את הקינה
כן גם אני אוהבת קינות
אולי ירגיע אותך לדעת שאתה אדם שאוהבים לאהוב
אהוב
תאמין לי עוד עשור החיים ייראו הרבה יותר פשוטים.
ולגבי ברי סחרוב האגדי שמעת אותו עם אנסמבל היונה?חווייה מתקנת לחולמים עדיין על אחדות של אחרות ושיח בעם היהודי.
התאוששות מהירה ושמחה. אצלי בטח תגיע מחר הנפילה כשכולם ירגישו שכבר לא צריכים להתאמץ להיות נחמדים אלי יותר.
דכאון חובה.
לילה טוב וחיבוק
ויעל ממש בילבלת אותי חשבתי שאת מישהי יקרה אחרת.
דמעות ניקוו בעיניי למקרא הפוסט
יומיים אחרי, ניתן עדיין לאחל יומולדת שמח?..
נסיכומו של הפוסט, הבנתי כי הסתדרת בסוף, עם החשבון נפש והאישה האוהבת,
כך שטוב היה, אני מקווה.
אני שמח שיש אחרים שחולקים עימי את האהבה ליום הכיפורים… ה"חג" המועדף והמוערך ביותר על ידי.
הנה אני כאן, נעניתי להזמנך לבוא, וקודם כל מסתבר שאתה "זכאי" לברכות, אז מזל טוב. אני לא רוצה להתערב בדיכאונות שלך, אם כי כמי שאוהבת מושבעת של ימי הולדת, של אחרים וגם שלי, אין בעיני שום הצדקה לדיכאון של יומולדת.
אבל אם אתה מייעד את היום הזה לחשבון נפש ובסופו של דבר למסקנה, בלי להשוות אורכים, שאתה די מרוצה, אז כנראה שזאת המתנה הקטנה והמיוחדת שאתה מעניק לעצמך.
אני מצטרפת אם כך לאיחולי השמחה שלך לעצמך.
אבל בכל זאת. מזל טוב מיכה. אני מתנצל על האיחור, הייתי עסוק מעט בדברים שכבר יידעתי אותך עליהם.
א' כל רציתי להגיד תודה על שעודדת אותי בשנית להיכנס לבלוג שלך דרך האימייל, אבל במקרה שלי זה לא נחוץ, עקבתי אחרי כל אחד ואחד מהפוסטים שלך דיי בקביעות. לא נהגתי להגיב כי אין לי באמת הרבה מה לומר, לפחות לא בפורום כזה.
הפעם הרגשתי מחובתי להגיב קודם כל כדי להראות את נוכחותי ושנית כל כדי באמת לאחל לך מזל טוב.
בשאר הפוסטים שלך יכולתי יותר להבין אותך. הפעם, הרבה ממה שמדבר פה זה שנות החיים שלהן אין תחליף. אני נושק את גיל ה18 שלי (כן, גם אני מהאריות) וכן, גם אצלי מתחילות חששות. אבל דווקא שאני מביט במצב אליו אתה הגעת בגיל 40, אני מסמן וי על יד כל אחת מהרובריקות של הדברים שאותם קיוויתי שיהיו לי: זוגיות תקינה, בריאה ואוהבת. עיסוק במה שאתה אוהב ואפילו ברמה מקצועית. מצב פיננסי לפחות בינוני. אלו הדברים הבאמת חשובים שאני מקווה שאצליח להגיע אליהם, משימה שאומנם בדיעבד נראית פשוטה ומובנת מאליה, אבל הדרך שלי לכל זה עוד נראית ארוכה מאד.
אני מקווה שאולי נקודת המבט שלי עודד אותך מעט, אולי נתנה לך מחשבה נוספת, אולי כבר שמעת אותה אינספור פעמים ואולי אף אמרת אותה כבר אתה מתישהו.
אני לא יודע, אבל הרגשתי שיש טעם לנסות.
לילה (בוקר?) טוב.
אייל.
הי מיכה,
קודם כל מזל טוב ! האריות הם החביבים עלי מבני כל המזלות… עדיין זוכרת מסיבת יום הולדת שארגנת בביתך בפלורנטין שם שמעתי לראשונה (לבושתי) את "היום יום הולדת" של ברי סחרוף והתאהבתי.
שמחה על ההזמנה לקריאת הבלוג ונהנית…היה לי ברור שגם זה יגיע, עוד כשרון אחד מיני רבים.
אז על מה הדכאון? אתה הרי הולך ומשתבח עם השנים.
אז שוב – רק שמחה ואושר.
טוב אני יודעת שאולי איחרתי בכמה ימים, אבל עדיין….מזל-טוב
הייתי רוצה לעודד אותך ולהגיד לך שימי הולדת זה בדיוק הזמן להודות ולשמוח על העובדה שאנחנו עדיין כאן(ואולי גם יום אחד נבין למה).
אבל לצערי אני מזדהה איתך לחלוטין, בשבילי, ימי הולדת פשוט נועדו בשביל שנוכל להתענג על המצב רוח הנוראי, לעשות חשבון נפש שלא באמת יוצאים "מוארים" ממנו ובעיקר בעיקר שזה היום שלנו וזכותנו להיות בדיכאון.
בקיצור מיכה אולי אם פשוט תפנים שאין לאן לברוח ויום תהולדת זה דבר מבעס, תוכל להתחיל להנות ממנו…….
דרך אגב ממש כיף לקרוא את מה שאת כותב.
כיף לקרוא פנינים מהנכר…
המון מזל טוב, נשיקות לשניכם ולהתראות בקרוב.