בננות - בלוגים / / סיפור חיי
דיתה בת - אדם
  • יהודית דריגס

    חיה בתל-אביב. אמא לשלושה. לאחרונה גם סבתא. כותבת. לומדת צ'יקונג. קוראת שירה. הרבה. מתרגשת. מתרגמת גם. ספרים– לילדים : "דברים שאומרים לים". הוצאת - ספרית פועלים. שירה : "שעת הסדקים". הוצאת – כרמל. התפרסמו שירים ב"שבו", "הליקון" ועוד. בוגרת כתת שירה הליקון, 2007. למדתי ספרות אנגלית וצרפתית, באוניברסיטה העברית. טיפול באומנות במדרשה. נסעתי לפריס. גרתי. חזרתי. למדתי, שוב נסעתי ושוב חזרתי. עברו שנים. עדיין משחקת 5 אבנים. אוהבת וחיה קולנוע (עבדתי פעם בסינמטק). פליני נערץ עלי. למשל מרגישה שכביריה, מ"לילות כביריה", היא האחות שלא היתה לי. המוסיקה של נינו רוטה ב "8 וחצי" , כשהם רוקדים במעגל בסוף הסרט? זורמת לי בדם. הרבה שנים מלווה אותי שולחן כבד עשוי שייש, עליו אני מונחת וכותבת. כשאדית פיאף שרה: "Non, je ne regrette rien ,,, " אני לגמרי מסכימה אתה

סיפור חיי

מתוך העתונות-

1."חשש לחיי הסוללה של הגשושית".

                                                                                  2."מכל כוס מים שאתה שותה, שליש
                                                           היה פעם בתוך שביט".
     

סיפור חיי

פִּילְאִית, זהו שמי                                          

ונצמדתי לכוכב.

על שכבת קרח נעצרתי. אין עגינה.

קיפצתי וקיפצתי לַמרחק ולגובה.

האמנתי שאֵטָעֵן מהשמש

אבל אני בצִילו של צוּק

זְרוקה בִּקְצות הפְּלָנֶטָה.

איך אקבל תמונת פָּנוֹרָמָה של חיי?

כוחי מוגבל והלוּחות הסוֹלאריים שלי

לא ממש מוּארים.

אסור היה לי לִנְחות במקום חשוך כל כך.

הִבטיחו לתַכְנֵת אותי מחדש, שאקַפֵּץ שוב.

הם מומחים ויודעים וגם אני יודעת

שאין די זמן.

 

על משטח קרח פריךְ

אני עורכת לעצמי סִימוּלָציות

חומרי העננה שלי נדחפים פנימה.

אני שנוצרתי במרכז העַרְפִילִית

מתחילה לקרוס

שולחת אִתּוּת על הִפרדוּת מחללית האֵם.

עברו עשרות שנים. לפחות

יצאתי לדרך.

נוצרה לי הילה, הגרעין בתוכי התחמם.

אני יודעת

אני מדברת אתכם

ואתם מוחאים כפיים-

"פלאית מדברת אִתנו" אתם צועקים.

 

אולי עם מד הכוח שלי

אחדור פנימה?

אבדוק את חוֹזֶק הקרח

יש לי מעבדה קטנה בפנים

אוספת דגימות זְעירות, כל הזמן.

בסוף אדע, גם אני, מאיזה חומרים אתם מורכבים

 

אחשֵף לאור

אנוע במסלול אֶלִיפְּטִי

אתקרב לשמש

אני לא נמסה

אני מתלקחת. אני השמש. אני מרהיבה.

 

עכשיו אתם קוראים לי –"כוכב נופל".

 

אני תמונה שצילמתם

לפני מיליארד שנה.

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליהודית דריגס