בננות - בלוגים / / על חוף אגם מאז'ורה
דיתה בת - אדם
  • יהודית דריגס

    חיה בתל-אביב. אמא לשלושה. לאחרונה גם סבתא. כותבת. לומדת צ'יקונג. קוראת שירה. הרבה. מתרגשת. מתרגמת גם. ספרים– לילדים : "דברים שאומרים לים". הוצאת - ספרית פועלים. שירה : "שעת הסדקים". הוצאת – כרמל. התפרסמו שירים ב"שבו", "הליקון" ועוד. בוגרת כתת שירה הליקון, 2007. למדתי ספרות אנגלית וצרפתית, באוניברסיטה העברית. טיפול באומנות במדרשה. נסעתי לפריס. גרתי. חזרתי. למדתי, שוב נסעתי ושוב חזרתי. עברו שנים. עדיין משחקת 5 אבנים. אוהבת וחיה קולנוע (עבדתי פעם בסינמטק). פליני נערץ עלי. למשל מרגישה שכביריה, מ"לילות כביריה", היא האחות שלא היתה לי. המוסיקה של נינו רוטה ב "8 וחצי" , כשהם רוקדים במעגל בסוף הסרט? זורמת לי בדם. הרבה שנים מלווה אותי שולחן כבד עשוי שייש, עליו אני מונחת וכותבת. כשאדית פיאף שרה: "Non, je ne regrette rien ,,, " אני לגמרי מסכימה אתה

על חוף אגם מאז'ורה

על חוף אגם מאז'ורה

 

הפקרתי את לבי.

תרגלתי מתיקות

בתוכי

טווס מפוחלץ התהדר.

הו, מאדאם קרמייה

על ספת קטיפה אדומה

ממציאה לעצמה פיהוקים

פיה סוחט רימונים

חוט אמון דקיק מהבהב

הו מאדאם

הביטי בעצמך

זו שפת החלומות הרעים

ואת בבואה נטולת עתיד

נאחזת בקרן אור ורודה.

על חוף אגם

על סף שיכחה

האדמה מצמיחה רק מיתוסים.

 

בבוא הלילה

יתחמו שולי ההרים הלבנים

ואת תחזרי

עם לבך המת.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ליהודית דריגס