הליכת לילה / לואיז גלוק. (תרגום ראשוני מאד)

 

עכשיו כשהזדקנה,

גברים צעירים לא מתקרבים אליה

אז הלילות פנויים,

הרחובות בשעת בין-ערביים שהיו כה מסוכנים

הפכו בטוחים ממש כמו אחו.

 

לקראת חצות, העיר שקטה.

אור הירח משתקף בקירות האבן.

על המדרכה, אתה שומע קולות עצבניים

גברים ממהרים הביתה לנשותיהן ואמותיהן, בשעה כה מאוחרת,

הדלתות נעולות, החלונות חשוכים.

 

כשהם עוברים, הם לא מבחינים בה.

היא כמו עלעל דשא יבש בשדה דשאים.

עיניה שהתרגלו לעולם לא לעזוב את האדמה

חופשיות עכשיו להביט לאן שמתחשק.

 

כשהיא מתעייפת מהרחובות, במזג אוויר יפה היא צועדת

בשדות למקום שם העיר נגמרת.

לעתים, בקייץ, היא מרחיקה עד הנהר.

 

צעירים נהגו להתאסף לא רחוק מכאן

אבל עכשיו , נעצרו הגשמים, הנהר הפך רדוד,

גדותיו נטושים –

 

היו אז פיקניקים.

הבנים והבנות הפכו בהמשך לזוגות .

אחרי איזה זמן, המשיכו בדרכם לעומק היערות

שם תמיד שעת בין-ערביים.

 

היערות ריקים עכשיו –

הגופות הערומים מצאו מקומות מסתור אחרים.

 

בנהר, נותרו אך מספיק מים לשמי הלילה

ליצור דוגמאות למול האבנים האפורות. זוהר הירח,

אבן אחת בין רבות אחרות. והרוח מתגברת.

היא נושבת בעצים הקטנים הגדלים על שפת הנהר.

 

כשאתה מביט בגוף אתה רואה היסטוריה.

משהפך הגוף לבלתי נראה,

סיפורו הולך לאיבוד –

 

בלילות כאלה, היא צועדת עד הגשר

ואז פונה לחזור.

הכל עדיין מריח קייץ.

גופה שנראה שוב כגוף אשה צעירה,

מזדהר כולו תחת בגד הקייץ הקליל.

 

Normal
0

false
false
false

EN-US
X-NONE
HE

/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-priority:99;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin-top:0cm;
mso-para-margin-right:0cm;
mso-para-margin-bottom:10.0pt;
mso-para-margin-left:0cm;
line-height:115%;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:11.0pt;
font-family:"Calibri","sans-serif";
mso-ascii-font-family:Calibri;
mso-ascii-theme-font:minor-latin;
mso-hansi-font-family:Calibri;
mso-hansi-theme-font:minor-latin;}