חיה בתל-אביב. אמא לשלושה. לאחרונה גם סבתא. כותבת. לומדת צ'יקונג. קוראת שירה. הרבה. מתרגשת. מתרגמת גם.
ספרים– לילדים : "דברים שאומרים לים". הוצאת - ספרית פועלים. שירה : "שעת הסדקים". הוצאת – כרמל. התפרסמו שירים ב"שבו", "הליקון" ועוד.
בוגרת כתת שירה הליקון, 2007. למדתי ספרות אנגלית וצרפתית, באוניברסיטה העברית. טיפול באומנות במדרשה. נסעתי לפריס. גרתי. חזרתי. למדתי, שוב נסעתי ושוב חזרתי. עברו שנים. עדיין משחקת 5 אבנים. אוהבת וחיה קולנוע (עבדתי פעם בסינמטק). פליני נערץ עלי. למשל מרגישה שכביריה, מ"לילות כביריה", היא האחות שלא היתה לי. המוסיקה של נינו רוטה ב "8 וחצי" , כשהם רוקדים במעגל בסוף הסרט? זורמת לי בדם. הרבה שנים מלווה אותי שולחן כבד עשוי שייש, עליו אני מונחת וכותבת. כשאדית פיאף שרה: "Non, je ne regrette rien ,,, " אני לגמרי מסכימה אתה
תתייצבי, יש לי אתך חשבון – ביקור בשירי ילדוּת ויער של דנה לובינסקי ויהודית דריגס – פוסט חדש שלי בפסיכולוגיה עברית. שני ספרים נהדרים ומטלטלים.Dana LubinskyJudith Drigues
דיתה בת – אדם משוררת. כותבת.
