שתי אמיתות. שתי כתבות. ועוד דבר אחד.

 

 

 

כשהייתי קטנה. ממש קטנה, הייתי בטוחה בדבר אחד.

יש חיים על כוכבים אחרים.

הרי לא יכול להיות שמכל היקום העצום הזה, המתפשט בקצב שלו, רק אנחנו נהיה היצורים התבוניים היחידים על פני כדור אחד כחול שמסתובב לו בקצה כזה או אחר סביב שמש אחת ולא יחידה.

 

 

זה היה הרבה לפני שידעתי בכלל מהו חור שחור, ננס לבן. שלא לדבר על ננסים בגוונים אחרים.

באותה נשימה, היה לי משפט שקישר את אותו חלל. למוח האדם.

כי אז היה לי איזה רצון של ילדה להבין איך המוח עובד.

היה לי די ברור שאם יגיע הרגע ונבין איך עובד המוח. נבין ממש.

לא יהיה למין האנושי בשביל מה להמשיך להתקיים. אולי להתקדם.

אותו כנ"ל כמובן. אם נגלה את סודות היקום.

כי המוח האנושי מצד אחד והיקום זה קצת הינו-אך

או איך שלא כותבים את המילה ההיא.

 

להתקדם.

גם זו הרי שאלה.

להתקדם לאן

בשביל מי,

בעבור מה,

תכלית.

תוחלת.

מילים כאלה ואחרות.

אחד, המילה תוחלת מושכת אותו לסטטיסטיקה שלב אלף

אחר או אחרת לתוחלת חיים שבכלל מעיבה על קרנות הפנסיה, שאותי יש לומר בכנות מרגיזה. ולא מעכשיו. אלא כבר יותר מכמה לילות.

 

 

 

 

* * *

 

 

 

אני לא מאמינה באלוהים.

מי שמכיר אותי יודע שאני כן מכנה אותו ולא מהיום בשם אדושם.

למה?

כי אני כן מאמינה שיש איזה סדר לדברים שקורים.

בלאגאן מתוכנן.

אף מילה על אנתרופיה [שובפעם כל אחד מהמקום שלו או שלה]

גם לא על כאוס. כמובן,

מה שקורה צריך לקרות.

לפחות לפעמים.

לאנשים טובים קורים דברים טובים.

לאנשים טובים קורים דברים גרועים.

אנשים גורמים לדברים לקרות.

לא כולם לא כל הזמן.

חלקם.

תגובות שרשרת, יש לא רק בכימיה.

אבל בהחלט גם.

פרטים שונים הרבה פעמים משפיעים.

לפעמים לוקח להם, לאותם פרטים. זמן,

כרגע, אף מילה על space, time & matter

 

לפעמים, יש אנשים שיודעים להיות נוכחים בתוך סיטואציה וגם להביט עליה מבחוץ.

וכן. לראות את עצמם.

ואפילו להרגיש אחרים.

אי אפשר לקרוא לאותם פרטים נסיין.

נסיין לעולם לא ייקח חלק בניסוי של עצמו, אלא אם הוא חלק מההמון.

אני לא מדברת פה על תקשורת המונים.

 

 

* * *

 

אתמול, היו ביומן שישי שתי כתבות.

 

האשה שחזתה את העתיד   [למטה- קישור לכתבה]

 http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-e01630f216ca041004.htm

הכסף שלכם יהיה שווה פחות  [למטה – קישור לכתבה ]

 http://www.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-b52f30f216ca041004.htm

שתי כתבות שאין ביניהן כל קשר.

אצלי הן נגעו בעצבים חשופים.

 

 

 

 

יש אנשים שמתכננים לעצמם את החיים.

הם יודעים לחסוך לימי זקנה,

הם יודעים להיות פקידים עם תיק מסמכים מסודר, לעבוד באותה עבודה 40 שנים.

הם יודעים שהם יחגגו 120.

יש אנשים אחרים.

אנשים שחיים את הרגע.

כאלה שלא תמיד מתכננים.

עדיין מפחדים.

אני לא תמיד יודעת איפה לשים את עצמי.

זה מפחיד אותי. לפעמים לשניות, לפעמים לרגעים.

 

 

 

פעם, הייתה תקופה שהייתי יותר מעסוקה בחומר שלימד ד"ר דוד פסיג.

עתידנות מסוג מעט שונה.

מעגלים.

 

 

 

אני לא יודעת מה יקרה.

אני כן יודעת שתוחלת החיים עולה. לא רק בארץ שלנו. איפה שחי לו עם הסגולה,

אני כן יודעת שלי חשובה איכות חיים.

 

 

אין פה פואנטה.

לפחות אין לי פואנטה לעצמי.

כרגיל, יכולתי כנראה לכתוב בצורה מאד סדורה ובהירה,

אני בתקופה של כתיבת פתקים.

 

 

יותר משווה, אולי חשוב. למי שלא ראה לראות את שתי הכתבות.

וכן. הן לא קשורות.

 

 

 

 

נראה לי שאחרי שאני גומרת לקרוא את הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם [אותו אגב קניתי בזכות הצילום על הכריכה ורק לקראת אמצע הספר הפכתי אותו. את הספר לקרוא גם למה היללו את המחבר, ויש על מה] אני חוזרת לקריאה בפעם ה-18 בערך של תעתועים. כי אני צריכה אימון חוזר בהפרחת עננים. וכן. אולי לא? עוד הצטרפות מקרים. כי גם אותו וגם את הספר על החלל, החומר והזמן כתב איש שקראו לו ריצ'ארד. לא יודעת למי מהשניים היה לב ארי. אם בכלל. וכן. זה ממש לא קשור. לא לעכשיו. ולא לכאן תמים

 

 

 

 

 

 

★