הרגלים. או שלא,

‎

שנים.

גמרתי. אומר עם עצמי ועם עצמי בלבד,

שאני מסוגלת לעשות בכל פעם רק דבר אחד.

אינ-לי ולא הייתה לי מעולם בעיה

לפתוח

או את הנשמה

או את הרגליים.

ביחד

זה משהו שנראה לי מאד מסוכן.

ובגלל שהוא נראה, הוא גם היה.

ואז עבר זמן.

שנים.

גם לא נגעתי בחיות-מתות.

כלומר נגעתי, בחיות המתות שלי.

לא הכנסתי חיות-מתות אחרות

לפה בכלל.

ואז, אז החלטתי שלדגים לא ממש כואב,

לשרצים, מבחינתי, לא כאב מעולם.

ואז.

חזרתי.

כמעט בבת-אחת, כמו שהיה קורה לי

מדי כמה שנים וכלום.

ממש דבר לא קרה,

לפעמים,

לפחד.

זה אפילו לא

ממקום

של יש-ברירה,