ארכיון חודש: ינואר 2014

אני לא שמה אבנים

  אלא אם מדובר ממש. בהלוויה. וגם אז. רק אם אני מצליחה להידחף לשורה הראשונה. אני לא אוהבת הלוויות. לא מחבבת בתי קברות. לא נדחפת לשורות. הראשונות, אלא אם מדובר בביקור פרטי. מאד פרטי. שלי.     והביקורים האלה הפרטיים. הופכים מטרידים. מעונה לעונה, בין אם מדובר על יומולדת. ו//או סתם על יום של שנה, על שיחה חשובה, עשר דקות ...

קרא עוד »

החתול[ה] של שרדינגר

    אם חתול יכול להיות חי ומת באותו הזמן בדיוק,   אז מותר לי לשנוא ולאהוב // להשתוקק להתקרב    ולרצות לברוח // להעריץ ולסלוד // לרעוב לחום   ולהקיא מחמלה // לחבק ולבעוט. לעשות מה שאני    רוצה. כל עוד אפאחד לא מביט עלי ולא מקפיא פתאום   את התמונה ואת הרגע. כי בשנייה שמישהו הביט,   אפילו ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לרוני גיל