בננות - בלוגים / / החתול[ה] של שרדינגר
רוני גיל
  • רוני גיל

    ילידת תל אביב 1966

החתול[ה] של שרדינגר

 

 

אם חתול יכול להיות חי ומת באותו הזמן בדיוק,

 

אז מותר לי לשנוא ולאהוב // להשתוקק להתקרב

 

 ולרצות לברוח // להעריץ ולסלוד // לרעוב לחום

 

ולהקיא מחמלה // לחבק ולבעוט. לעשות מה שאני

 

 רוצה. כל עוד אפאחד לא מביט עלי ולא מקפיא פתאום

 

את התמונה ואת הרגע. כי בשנייה שמישהו הביט,

 

אפילו בעין. קצת עקומה. אין יותר מקום לדיון. זה זמן להחלטה.

 

באותה אלפית שנייה, הניסוי מסתיים ונפתחת הדלת.

או אולי נטרקת בכלל בפרצוף. שלי ו//או שלא. של-לה…

 

ולמרות שאין אפשרות לדעת מה קרה נשימה אחת קודם,

 

לא קיים יותר ויכוח. למי יש כח?

 

 

החתול או חי או מת.

 

 

שחור או לבן // ימין או שמאל // ביצה עין או

 

חביתה // קבלה או נטישה. החלטה.

 

 בעעעעעע…..

 

 

 

 

אני לא חתול של אפאחד, מינימום ו//או מקסימום. ארמדילו. מחמד! הרוב ישן. נורא. הארמדילו. במיוחד.

 

2 תגובות

  1. רבקה ירון

    אוֹ – אוֹ.

    עד המעבר, לקראת הסוף:

    X אוֹ Y,

    במקום:

    אוֹ X אוֹ Y.

    כי כדברייך, זמן ל-"החלטה".

    רוני יקירתי היצירתית ברמות,
    ה-אדמירלו של השורה האחרונה הפיל אותי ארצה. מה שנקרא: שבירה קולוסָלית.
    תו-דה!
    ו-
    בבקשה, בבקשה: תמשיכי לפרסם כאן.
    יש סיכוי קלוש בלבד להתאזרחוּת שלי בפייסבוק.

    • רבקה יקירתי תודה!
      הפייס הוא גם לא המקום בשבילי :))
      ואת יודעת ארמדילו. חיה קטנה צמרירית ורכה. הכי הכי כמו-ש-אני.

      תודה גדולה }{

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לרוני גיל