ואחרי ארבעים שנות

.
.

ואחרי ארבעים שנות / ©רבקה ירון

וְאַחֲרֵי אַרְבָּעִים שְׁנוֹת בּוֹחֲנִים וְאוֹמְרִים:

עֵגֶל הַזָּהָב זוֹהֵר בְּאוֹר יְקָרוֹת, עֲטוּי גְּלִימָה  

סַמְמָנָיו תּוֹאֲמִים כָּל אַחַת

מִשְּׁלוֹש הַדָּתוֹת, עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עָבְרוּ

שִׁנּוּיִים קְלִילִים לְפִי כָּל זֶרֶם

(מִי זוֹכֵר מַה הָיָה בְּמַעֲמַד הַר סִינַי?)

(מִי שָׂם לֵב שֶׁעוֹבְדִים אֶת עֵגֶל הַזָּהָב?)

בַּעֲלֵי הַמֵּאָה יוֹשְׁבִים בֶּטַח, מַפְעִילִים

כָּל מַרְיוֹנֶטָה בְּיַד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה

רֹאשָׁם נָטוּי לְעֵגֶל הַזָּהָב, וַאֲנַחְנוּ

נוֹסִיף לְהִטַּלְטֵל עַד הַגּוֹלֵל

יִסְתֹם חָלָל אַחֲרוֹן

.