לידת קורדובה, ארגנטינה. בישראל מ-1961; ירושלמית מ-1966. מוסמכת האוניברסיטה העברית בירושלים. דו-לשונית – כותבת ומפרסמת בעברית ובספרדית (שירה, סיפורת, מסות)
שבוע טוב, רבקה!
התגובה הראשונית שלי היא: מה השאלה? ואני חושבת שלא במקרה, כי כמעט והצלחת לעמעם את השאלה העיקרית של השיר שהיא -"כַּמָּה
בָּלוֹנִים יִשְּׂאוּ אוֹתִי לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אוֹמְרִים שֶׁ
אֲנִי מִשְׁקָל נוֹצָה. וְאָז אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
כַּמָּה מִשְקָל יֵשׁ לִדְבָרַי…"
כך לדעתי גם צריך להתחיל השיר. כל הפירוט שמתחיל ב"לַמְרוֹת הַשְּׁטֻיּוֹת-בְּמִיץ-עַגְבָנִיּוֹת אוֹ" מיותר וכדאי להגיע יותר מהר לתוצאה המרשימה והיפה ששם –
"תּוֹדוֹת לַבָּלוֹנִים שֶׁ
נוֹשְׂאִים אוֹתִי אֶל עַל
אֲנִי מַצְלִיחָה"
את באמת מצליחה לגעת במקום ש"שאלות כמו כַּמָּה" לא חשובות וגם לא "כַּמָּה מִשְקָל יֵשׁ לִדְבָרַי" כי אם היכולת למצוא את הגבולות שלך (והשמים הם הגבול).
בוקר טוב והמשך שבוע טוב, רוחה!
תודה על הקריאה המדוקדקת ועל התגובה המעשירה!
לגבי ההצעה שלך:
אני מבינה אותה.
אבל – זאת מיני-סדרה של "שאלות כמו-".
לא כל כך מזמן העליתי לכאן את הטקסט הראשון, "שאלות כמו למה" (מפוסט זה, השלישי, בתאריך 21 באוקטובר).
אַת מוזמנת (יותר ממוזמנת!) לקרוא אותו ואשמח לתגובתך.
<קריצה>
המשך יום נעים.
רבקה
בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
שאלות כמו כַּמָּה
אֵלֶּה שְׁאֵלוֹת שֶׁמְּבִיכוֹת אוֹתִי: כַּמָּה
בָּלוֹנִים יִשְּׂאוּ אוֹתִי לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אוֹמְרִים שֶׁ
אֲנִי מִשְׁקָל נוֹצָה. וְאָז אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
כַּמָּה מִשְקָל יֵשׁ לִדְבָרַי, אִם
יֵשׁ לָהֶם מִשְׁקָל כָּלְשֶׁהוּ, וְאָז
שׁוֹאֲלִים אוֹתִי כַּמָּה שׁוּרוֹת וְכַמָּה
מִלִּים וְכַמָּה עַמּוּדִים וְכַּמָּה
דַּפִּים אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְיוֹם, כִּי
לַדַּפִּים יֵשׁ מִשְׁקָל
רַב
לַמְרוֹת קַלּוּת הַדַּעַת שֶׁל
הַכּוֹתְבִים (אֲנִי כְּלוּלָה
בֵּינֵיהֶם)
לַמְרוֹת הַשְּׁטֻיּוֹת-בְּמִיץ-עַגְבָנִיּוֹת אוֹ
שְׁטֻיּוֹת בְּמַזָּל-טוֹב, כְּמוֹ
בַּכּוֹתָרוֹת עַל זִוּוּגִים אוֹ עַל חֲתֻנּוֹת אוֹ עַל
הַשָּׁקַת קַו מוּצָרִים דִּיאֶטֶטִיִּים, אוֹ קַו לְמוּצְרֵי נִיָר
לְעֻמַּת כּוֹתָרוֹת כְּבֵדוֹת כְּמוֹ כַּמָּה
יְלָדִים נֶהֶרְגוּ כַּמָּה נָשִׁים נֶאֶנְסוּ כַּמָּה
חֲלָלִים נוֹסְפוּ לֶחָלָל שֶׁ
נִפְעַר, לְעֻמַּת
הַכּוֹתָרוֹת עַל הַפֶסְטִיבָל שֶׁקָּרֵב וּבָא, וּבִכְלָל
כּוֹתָרוֹת עַל
אֵרוּעִים
תּוֹצָרִים
תּוֹצָאוֹת שֶׁ
תּוֹדוֹת לַבָּלוֹנִים שֶׁ
נוֹשְׂאִים אוֹתִי אֶל עַל
אֲנִי מַצְלִיחָה
לְעַמְעֵם אֶת
מַרְאָם
.
שבוע טוב, רבקה!
התגובה הראשונית שלי היא: מה השאלה? ואני חושבת שלא במקרה, כי כמעט והצלחת לעמעם את השאלה העיקרית של השיר שהיא -"כַּמָּה
בָּלוֹנִים יִשְּׂאוּ אוֹתִי לַשָּׁמַיִם, הֲרֵי אוֹמְרִים שֶׁ
אֲנִי מִשְׁקָל נוֹצָה. וְאָז אֲנִי שׁוֹאֶלֶת
כַּמָּה מִשְקָל יֵשׁ לִדְבָרַי…"
כך לדעתי גם צריך להתחיל השיר. כל הפירוט שמתחיל ב"לַמְרוֹת הַשְּׁטֻיּוֹת-בְּמִיץ-עַגְבָנִיּוֹת אוֹ" מיותר וכדאי להגיע יותר מהר לתוצאה המרשימה והיפה ששם –
"תּוֹדוֹת לַבָּלוֹנִים שֶׁ
נוֹשְׂאִים אוֹתִי אֶל עַל
אֲנִי מַצְלִיחָה"
את באמת מצליחה לגעת במקום ש"שאלות כמו כַּמָּה" לא חשובות וגם לא "כַּמָּה מִשְקָל יֵשׁ לִדְבָרַי" כי אם היכולת למצוא את הגבולות שלך (והשמים הם הגבול).
בוקר טוב והמשך שבוע טוב, רוחה!
תודה על הקריאה המדוקדקת ועל התגובה המעשירה!
לגבי ההצעה שלך:
אני מבינה אותה.
אבל – זאת מיני-סדרה של "שאלות כמו-".
לא כל כך מזמן העליתי לכאן את הטקסט הראשון, "שאלות כמו למה" (מפוסט זה, השלישי, בתאריך 21 באוקטובר).
אַת מוזמנת (יותר ממוזמנת!) לקרוא אותו ואשמח לתגובתך.
<קריצה>
המשך יום נעים.
רבקה
בוקר טוב רבקה! כתבתי גם כמה מילים במיני סדרה של "שאלות כמו למה", לבריאות! ~ רוחה
בוקר טוב, רוחה,
ותודה!
מיד אגש לקרוא.
שבת שלום!