בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
.
.
הגוף הזה / ©רבקה ירון
הַגּוּף הַזֶּה מַפְרִיד בֵּינֵינוּ
מַסֵּכָה אַחֲרוֹנָה
מַצְנִיחָה מָסָךְ
מַצִּיתָה אוֹרוֹת
וְרִידִים
חֵשֶׁקֶצֶב
לִפְעָמִים
אָ-קַפֶּלָּה
עַד
שֶׁ
קוֹמְפּוֹזִיצְיָה לִפְסַנְתֵּר לְאַרְבַּעיָדַיִם
.
.
.
הגוף הזה / ©רבקה ירון
הַגּוּף הַזֶּה מַפְרִיד בֵּינֵינוּ
מַסֵּכָה אַחֲרוֹנָה
מַצְנִיחָה מָסָךְ
מַצִּיתָה אוֹרוֹת
וְרִידִים
חֵשֶׁקֶצֶב
לִפְעָמִים
אָ-קַפֶּלָּה
עַד
שֶׁ
קוֹמְפּוֹזִיצְיָה לִפְסַנְתֵּר לְאַרְבַּעיָדַיִם
.
איזה יופי של מהלך עשית בשיר עד לסיום הנפלא.
עפרה
תודה, עופרה, איזה יופי של קריאה!
באמת :). הקריאה שלך מרגשת.
תודה שוב.
רבקה שלום!
"הַגּוּף הַזֶּה מַפְרִיד בֵּינֵינוּ" – המשפט הזה הוא "כמעט" שיר בפני עצמו כי הוא פותח חלון להביט דרכו מתוכו אל חוּצוֹ ובחזרה. בהמשך השיר כמו נופלים דברים – "מַסֵּכָה אַחֲרוֹנָה/ מַצְנִיחָה מָסָךְ/ מַצִּיתָה אוֹרוֹת" ו"הגוף הזה" זורק תחושה תיאטרלית של מילוי תפקיד בהצגה, ואיזה ביטוי מופלא להיות כלי של קולות בלבד – "לִפְעָמִים/ אָ-קַפֶּלָּה" כדי לתת לנשמה היתרה לצאת מן הגוף שלא על מנת להיפרד – "עַד/ שֶׁ" – "קוֹמְפּוֹזִיצְיָה לִפְסַנְתֵּר לְאַרְבַּעיָדַיִם" וכאן לתחושתי ולצערי נופל השיר והקסם שבו. אמנם ארבע ידים מרמזים על שניים וזוגיות קיימת, אך רק ברמת הביצוע התודעתית טכנית-פיסית. אולי כדאי לוותר על השורה הזו?
לילה-בוקר טוב! ~ רוחה
רוחה, התגובה שלך שלמה וממלאת אֶת הטקסט שלי בעושר רב.
תודה!
באשר להצעתך:
– אני מקווה שיש קריאות שונות משלך לשורה האחרונה. אבל כמו תמיד, "כוונת המשורר" נשארת בתחום ה"כוונות".
בכל אופן, לקחתי את הערתך לתשומת לבי.
תודה! שוב.
רבקה. יקרה. אהבתי. נהינתי. שיר חכם ויודע, מלשון, "והאדם ידע את חוה אשתו" המוסיקה מהדהדת ופועמת באורגזמת הקרשנדו בסוף השיר. תודה חיה אסתר
חיה יקרה, תודה רבה-רבה!
קריאה רגישה ומדויקת כמו זאת שלך –
מה עוד ניתן לבקש?
רבקה
הגוף הזה שמפריד ביננו הופך להיות קומפוזיציה לארבע ידיים .
אני שומעת "מוסיקה אחרת" והרמונית מאד 🙂
ריקי,
משמח אותי שהמוסיקה מגיעה לאזנייך.
נהדר בשבילי :).
תודה רבה-רבה!