אני מעתיקה כאן את ראשית הדברים תחת הכותרת "על הנסיון לשבח" ממליצה מאד לקרוא את המשכם בעיתון 77, גיליון 369-370.
(מצד זה, עמוס לויתן, עמ' 46,47,48)
התקבלותו המיידית של יעקב ביטון (יליד 1974) מציינת תופעה חדשה יחסית בחיי הספרות בארץ, והאופםיינית לא רק לו. יוצר צעיר הזוכה עם פרסום ספרו הראשון לפרסום ותהילה שותיקים ממנו (ולא פחות טובים) לא יזכו להם כל חייהם.) על ספר שיריו הראשון "אינא דרא (האם הגדולה, כתר 2008) זכה ביטון בפרס משרד התרבות לעידוד משוררים בראשית דרכם וגם בפרס טבע לשירה. על ספרו החדש מחברות התבוסה (הליקון, עורך דוד בורשטיין,2013) כתב אלי הירש מייד עם צאתו כי הו "אחד מספרי השירה המרתקים ביותר שראו אור בשנים האחרונות" (ידיעות אחרונות, 15.5.2913) ומאמרים נוספים בהמשך חלקו לו שבחים חמים. (גם זו תופעה חדשה: אין יותר ויכוח בקריית ספר, אלא הסכמה משבחת)
*****
אם ישנן שגיאות כלשהן, בציטוט שלעיל, הן שלי ועל אחריותי בלבד. אני ממליצה מאד להשיג את החוברת לקרוא את כל הרשימות שם.
תודה רבה, נעמה, שהעלית. דברים יפים ונכוחים אומר כאן עמוס לויתן על גיורא לשם ועל הדור שאליו הוא משתייך, דור שלצערנו הולך ונעלם, ונשאלת אכן השאלה מי הם ממשיכיו. קולו של גיורא, אכן, חסר, וטוב שקולו של עמוס לויתן נשמע. אנחנו זקוקים לקול הזה
מזדהה עם דבריו של לויתן, גם הבקורת סקורת תפסה מקומה של הבקורת המעמיקה נותרו רק מעטים -אחרוני המוהיקונים
בדור "הסייבר והסבבה" גם שורה פרוזאית כמו: קמתי הבקר התלבשתי וציחצחתי שניים היא שירה
אהבתי את כנותו של האיש וזכורים לי לטוב הדיאלוגים איתו כאן בבלוג ,יהי זכרו ברוך וברחמים רבים
אני מודה ושמחה על כל מי שבא לקרוא את הטקסט הזה.
ועוד יותר מכך על ההבנה שלכן, חני וחנה, שאנחנו עדיין זקוקים לקול הזה ועל ההזדהות עם דברי עמוס. אני שמחה שאינני לבדי בעניין.
האם לכך התכוון עמוס לויתן? האם הוא השמיע מילות שבח לשירתו?
אשוב על מקצת מדבריו המובאים כאן:
יוצר צעיר הזוכה עם פרסום ספרו הראשון לפרסום ותהילה שותיקים ממנו (ולא פחות טובים) לא יזכו להם כל חייהם….
…על ספרו החדש מחברות התבוסה כתב אלי הירש מייד עם צאתו כי הוא "אחד מספרי השירה המרתקים ביותר שראו אור בשנים האחרונות ..ומאמרים נוספים בהמשך חלקו לו שבחים חמים. (גם זו תופעה חדשה: אין יותר ויכוח בקריית ספר, אלא הסכמה משבחת.
אמנם ניתן להבין בין השיטין שלויתן רואה בביטון יוצר משובח (ואגב גם אני סבור כך וציינתי זאת בכמה מקומות) אולם הוא לא בא לשבח ולא לבקר את המשורר. לא הוא הנושא כלל. אלא חוסר הביקורת, שלא לומר הזלזול במקצוע חשוב מורכב (וכפוי טובה)זה, המחייב ידע רחב אובייקטיביות/חוסר פניות(ואומץ). שבמקום זאת קיימת (אצל הדור הצעיר. זה ברור מדבריו)השתפכות משבחת וחסרת מעצורים וחסרת רצינות, ואוסיף – שיש ב"ביקורת" חנופה כלפי מושא הביקורת ולא פחות – ה"מבקרים" המשייכים עצמם לחבורת המשוררים זוכים כך לשבחי האחרונים ומחניפים גם לעצמם. הייתכן (מאוד) שיש כאן יסוד של "יד רוחצת יד", תן לי ואתן לך?
נעמה ארז אשה
פורסם השבוע בגיליון 369 של עיתון 77
היי נעמה, תודה שהעלית.
האם תוכלי להעלות גם את דבריו של לויתן "על הניסיון לשבח", שהוא מזכיר בפסקה האחרונה?
מסקרן לקרוא מה הוא רואה כאנטיתזה לגיורא לשם…
רק אם לא קשה לך… תודה.
מצטרפת לדבריה של גבריאלה.
עפרה
אני מעתיקה כאן את ראשית הדברים תחת הכותרת "על הנסיון לשבח" ממליצה מאד לקרוא את המשכם בעיתון 77, גיליון 369-370.
(מצד זה, עמוס לויתן, עמ' 46,47,48)
התקבלותו המיידית של יעקב ביטון (יליד 1974) מציינת תופעה חדשה יחסית בחיי הספרות בארץ, והאופםיינית לא רק לו. יוצר צעיר הזוכה עם פרסום ספרו הראשון לפרסום ותהילה שותיקים ממנו (ולא פחות טובים) לא יזכו להם כל חייהם.) על ספר שיריו הראשון "אינא דרא (האם הגדולה, כתר 2008) זכה ביטון בפרס משרד התרבות לעידוד משוררים בראשית דרכם וגם בפרס טבע לשירה. על ספרו החדש מחברות התבוסה (הליקון, עורך דוד בורשטיין,2013) כתב אלי הירש מייד עם צאתו כי הו "אחד מספרי השירה המרתקים ביותר שראו אור בשנים האחרונות" (ידיעות אחרונות, 15.5.2913) ומאמרים נוספים בהמשך חלקו לו שבחים חמים. (גם זו תופעה חדשה: אין יותר ויכוח בקריית ספר, אלא הסכמה משבחת)
*****
אם ישנן שגיאות כלשהן, בציטוט שלעיל, הן שלי ועל אחריותי בלבד. אני ממליצה מאד להשיג את החוברת לקרוא את כל הרשימות שם.
תודה
תודה רבה, נעמה, שהעלית. דברים יפים ונכוחים אומר כאן עמוס לויתן על גיורא לשם ועל הדור שאליו הוא משתייך, דור שלצערנו הולך ונעלם, ונשאלת אכן השאלה מי הם ממשיכיו. קולו של גיורא, אכן, חסר, וטוב שקולו של עמוס לויתן נשמע. אנחנו זקוקים לקול הזה
מזדהה עם דבריו של לויתן, גם הבקורת סקורת תפסה מקומה של הבקורת המעמיקה נותרו רק מעטים -אחרוני המוהיקונים
בדור "הסייבר והסבבה" גם שורה פרוזאית כמו: קמתי הבקר התלבשתי וציחצחתי שניים היא שירה
אהבתי את כנותו של האיש וזכורים לי לטוב הדיאלוגים איתו כאן בבלוג ,יהי זכרו ברוך וברחמים רבים
אני מודה ושמחה על כל מי שבא לקרוא את הטקסט הזה.
ועוד יותר מכך על ההבנה שלכן, חני וחנה, שאנחנו עדיין זקוקים לקול הזה ועל ההזדהות עם דברי עמוס. אני שמחה שאינני לבדי בעניין.
קראתי בעניין רב, נעמה ויפה שהבאת. זוכרת לטובה את דבריו המעמיקים ורצופי הידע ואת כתיבתו של גיורא לשם ז"ל כאן, בבננות.
ואכן, מה שקראתי משל יעקב ביטון מרשים מאוד.
האם לכך התכוון עמוס לויתן? האם הוא השמיע מילות שבח לשירתו?
אשוב על מקצת מדבריו המובאים כאן:
יוצר צעיר הזוכה עם פרסום ספרו הראשון לפרסום ותהילה שותיקים ממנו (ולא פחות טובים) לא יזכו להם כל חייהם….
…על ספרו החדש מחברות התבוסה כתב אלי הירש מייד עם צאתו כי הוא "אחד מספרי השירה המרתקים ביותר שראו אור בשנים האחרונות ..ומאמרים נוספים בהמשך חלקו לו שבחים חמים. (גם זו תופעה חדשה: אין יותר ויכוח בקריית ספר, אלא הסכמה משבחת.
אמנם ניתן להבין בין השיטין שלויתן רואה בביטון יוצר משובח (ואגב גם אני סבור כך וציינתי זאת בכמה מקומות) אולם הוא לא בא לשבח ולא לבקר את המשורר. לא הוא הנושא כלל. אלא חוסר הביקורת, שלא לומר הזלזול במקצוע חשוב מורכב (וכפוי טובה)זה, המחייב ידע רחב אובייקטיביות/חוסר פניות(ואומץ). שבמקום זאת קיימת (אצל הדור הצעיר. זה ברור מדבריו)השתפכות משבחת וחסרת מעצורים וחסרת רצינות, ואוסיף – שיש ב"ביקורת" חנופה כלפי מושא הביקורת ולא פחות – ה"מבקרים" המשייכים עצמם לחבורת המשוררים זוכים כך לשבחי האחרונים ומחניפים גם לעצמם. הייתכן (מאוד) שיש כאן יסוד של "יד רוחצת יד", תן לי ואתן לך?