ולנטיין דיי

יום האהבה. 

זר פרחים. ורדים, סיגליות, חרציות ופרת משה רבנו , אחת, שהלכה לאיבוד.
ובנוסף. אישי. (כאילו ההוא לא) פרח בודד , שושנה, עם לב עשוי משוקולד (אחחח … לו כל הלבבות היו עשוים משוקולד היו פחות מלחמות בעולם) מוצמד לגבעול ועטוף בצלופן מרשרש.

נוסעים ליפו. לאיזו מסעדה. מנחם עם רותי מקדימה. אני ואירה מאחורה. איך אני מת על זה שאני לא צריך לנהוג,  (ואז אוכל להשתכר) בטח ביום כזה פקוק. ועוד בג'יפ לקסוס עם מושבי עור לבן. אני לא שומע את הרמקולים מאחורה. אני יורד על מנחםו. הוא מגביר את ארבעת האחורים, יש לו בסה"כ שמונה. דאבל קואדרו. 
ליד גשר מעריב, מישהו ניגש לאוטו, זה נראה כמו ניסיון לחטוף איזה משהו מהתיק. מנחם, אני אומר לו, תזהר, שודדים ככה. הוא נשאר אדיש. אצלי האוטו, כל עוד המנוע עובד, האוטו נעול אוטומטי. בילט אין. אני רוצה לבדוק בילט אאוט.אני מנסה לפתוח. נעול. כמו בכלא. 
עם הזכוכיות הכפולות, צריך חבית דינמיט כדי לפרוץ קדימה. הוא אדיש. כשהוא אומר לי, כל חודש האוטו הזה מאבד 6000 ש"ח מערכו. אני מחשב שמשפחה שלמה  (בלי חוגי העשרה) לילדים יכולה
לחיות מזה חודש. מה שאחד מפסיד. השני לא מרוויח…. אני רושם בפנקס, כלומר במוח, לשלוח למפלגת מרץ. לזהבה גלאון. יופי של סיסמה להבעיר את הרחובות. ופתאום כשאני רושם גלאון, אני חושב שזה שם מצוין למכון סקס "גל-און". רושם לי לדבר עם רני רהב, למכור לו את השם. פטנט. .. יכול להיות גם שם .עברי .. סוף סוף .. לויאגרה וללביטרה (אני לא משתמש).

חניה ביפו בערב כזה זה סיפור לא פשוט. כל המדרכות שם בשוק הפשפשים, תחומות בקונוסים כאלה מפלדה. שיכולים לדפוק את הלקסוס (ולהכפיל או לשלש את אובדן הערך.) כולם מסתובבים. נראים מודאגים. לא מאוהבים. כנראה מהפחד שיגררו להם את הרכב שהעמידו על המדרכות. אבל בטח צ'יץ (איזה צ'יץ? חולדאי) נתן הוראה לשחרר את הרצועה של כלבי הפיקוח.

התחלנו לאכול, הבת של אירה התגייסה בבוקר, היא שולחת אס. אמ. אסים בקצב של מא"ג על הקרב בבופור (היו שם מכונות יריה. בגין שאל את הקצין מסיירת גולני וההוא לא ידע מה לענות לו. טוב בגין היה חייל של מרשל פילדסוסקי , זה מחיל הפרשים הפולני במלחמת העולם השניה … הקצין ההוא, תמיר, אם אני לא טועה, יהרג עשר שנים אחרי, אולי עשרים כשהרחיק מחבל בבקעה מאנשים … המוות כמו תמיד מחכה בסבלנות. בחושך. הוא תמיד בחושך. גם הוא עובד באור היום) בגין. יש לי עכשיו שני בנינים צמודים לתכנן בדרך מנחם בגין. אולי אבקש לשים שלט  עליהם "פולני נשאר פולני." אבל נראה לי שלא יבינו ויגידו שאני מסית.

"אימא"תוציאי אותי מכאן !!!!" הילדה מבקשת. בנייד. במסרונים. היא ביקשה בסיס סגור, רחוק מהבית שהאימא והסבתא לא יבלבלו את המוח. היא קיבלה את זה. אחרי באר שבע. במדבר. בתוך הג'יפה, כמו שהיא כותבת." ועוד אס. אמ. אס. בדיוק שהסלמון והשעועית מוגשים . המנה העיקרית
"אימא. עכשיו את מגיעה. עכשיו. לוקחת אותי"

נרדמנו מהר. אלכוהול. אוכל. יותר מדי אוכל וצמד זמריםששרים באנגלית ומסבירים בעברית. ואומרים, הנה הזוג שרוקד חוגג כבר חמישים שנה. ואני חושב כמה מודלים של נשים כבר החלפתי … בטח יותר מהמכוניות של מנחם החליף.

שש וחצי בבוקר. שוב אס.אמ. אסים. 
אירה אף פעם לא הייתה בצבא. אבל היא יודעת להציל אנשים ממות.

אני כמו סיטרא אחרה (או רספוטין) נותן עצות, לוחש לה… שהילדה תסחוב עד כניסת שבת. אחרי זה יהיו לה 24 שעות  של שקט, (בגולני היינו רועדים מפחד מהמשפט … לכל שבת, יש מוצ"ש. ואז נקרע לכם את האימ .. אימא שלכם על מה שעשיתם בשולחן האוכל. בשבת .בצהריים) ואחרי זה אלוהים גדול. מתרגלים לכול. אפילו לחו.

עשר בבוקר. יורדים מהמגדל לקניון. הנמצא מרחק שלוש מאות מטר, מעבר לפארק.  כלבים רצים. אנשים באופניים, בלא לגעת בדוושות. עדיין לא התרגלתי לדבר הזה. המזויף. המגוחך. ועוד צופרים. טסים כמו משוגעים. 

נכנס ל"באג," קונה מטען. אומר למוכר זה לא נכנס לי לרייזר (למוטורלה, לחוש שרמוטה… לנייד) הוא מבטל את החשבונית. זה לוקח זמן. אני מתעצבן, כמו תמיד (ואירה כמו תמיד אומרת לי.. לא להכנס ללחץ .. ואני כמו תמיד עוד יותר מתעצבן )  תביא לי את הכסף. אלה שמאחורי גונבים את הסלוגן וגם הם מתחילים … כן. כן. תביא את הכסף.   בחיי אני מסית. בכל מקום שאני נמצא.

הולכים להחילף את הרצועה של השעון שאירה קנתה לי. נהיה לי חם. אנחנו בקומה השלישית בקניון. כל האוויר החם עולה למעלה. בא לי למות. רק כשהיא מחליפה את הרצועה, אני מבין כמה השעון שקנתה לי יקר. ברצועה אפשר לקנות פיקנזי, כולל רצועה ושקית קטנה של בונזו.

הולכים לפתח את התמונות מאתמול. מהולנטיין דיי. מהטלפון. לא עומדים בפיתוי ומתחילים לפתח עוד ועוד … להדביק את העבר … אפילו רק את זה מאתמול. כמה כסף, הולך על שטויות.

מה יהיה עם המטען, אני אומר לה, אני צריך שניים. את תלכי לקנות עיתונים ואני אחפש את החנות של סלקום. אני מתיישב בכיסא. לפני בחור ובחורה עומדים. עם בעיות דומות (לא של סקס) של החלפת רכיבים ולא נוזלים. אל תכנסי ללחץ, הוא אומר למי שנראית אישתו. בדרך כלל אני רגיל לשמוע את המשפט הזה מאישה. ועכשיו , לשמע את זה מגבר, זה קצת יותר מדי. 
היום אבוד. אני אומר לעצמי. הם גמרו. עכשיו תורי. אבל בכיסא לידי, עוד יותר סמוך למוכר, צונחת אישה על הכיסא עם זר ורדים (בכלל אני לא מקשר את זה לולנטיין דיי. הרי זה כבר היה. חגגתי אותו … אבלהיא כנראה חוגגת רק הערב) לפני שאני פותח את הפה לצרוח עליה. אני מסתכל שוב ונדהם.
שלום לך נורית אני אומר. היא מסתובבת. מי כבודו? היא שואלת, מוקסמת מהבחור הצעיר שמחזר אחיה (חתכתי שלשים שנה מהגיל שלי …בדימיון)  אני אומר לה את שמי.  והיא עונה. שמך מוכר מאיפה?

אולי קראה משהו שלי.
.. אני חושב… אבל מושך בכתפיים.

נורית (זרחי בשבילכם) מחייכת. במיוחד שאני מספר לה שהילדים שלי מתו על הספר שלה, "אין כאן שום אריה." עברתי לגבעתיים, היא אומרת. אני מספר לה שגם א.ב. גר מרחק יריקה מכאן (שלי, לא שלו. אני אלוף ביריקות על אנשים) קומה מעלי במגדל.
כנראה שהתחילה פלישה ספרותי לפרברים (או תגובה מאוחרת ליוקר הנדל"ן)
אני יוצא מהחנות, מתרה במוכר, אתה בטוח שזה יתאים. בטח. הוא אומר לי שלך, זה אנדרואיד. ואאו. פעם ראשונה אני מודע למה שאני  מחזיק ביד. הנייד שלי שייך לעתיד. אני כנראה, כבר לא. שייך לתקופת האבן. בה היינו זורקים אבנים אחד על השני וגם על החלונות.

אירה הגיעה עם העיתונים. עלינו למעלה. קניתי לחם קימל. שנים, מאז שהייתי ילד, לא אכלתי לחם קימל. וכמו תמיד חוזרת הילדות. 
אני מושך את אירה אחריי. ניגש  אל איש מבוגר. זקוף. קורא לו איציק. איזה כבוד. בשבילכם איציק ויסוקר (שוער נבחרת ישראל בגביע העולמי של מכסיקו 70 וגם באולמפיאדה שנתיים אחרי (עם כי יכול היות שבאחד מהם הוא נפצע)
אני מספר לו איך אני מעריץ אותו עד היום. במיוחד בגלל הסנוקרת שהכניס לאבא גינדין באיצדיון החדדש של הפועל פ"ת(להלן האורווה,, שכבר נהרס … והוחלף באיצדיון המושבה), הוא צוחק. זוכר. הייתי אז  … "הוא עושה תנועה של מג'נון מעל הרקה. אני  אומר לו מתי שיחקתי ובאיזה שנים. ומספר שקראו לי סטנלי מתיוס, בגלל המהירות. מזכיר לו שהיה נהג אוטובוס, אז הכדורגלנים היו עובדים, בקו 88.ומסביר לאירה שגם אחיו הבכור, יעקב, היה שוער נבחרת ישראל. איציק מצביע לדם אחר, מבוגר יותר שאוסף את כוסות הקפה ומשלם. ואומר לי , הנה הוא. יעקב.

אנחנו יוצאים מהקניון החוצה. אני אומר לה … אחחח … איזה ולנטיין דיי. איזה מתנות קיבלתי היום. תבדקי בנייד. הילדה שלך כבר חצי שעה לא שלחה אס.או.אס.