לילה לילה אותו חלום … צרחה … דממה … וביניהן נופל אדם, חוצה כצל את הרקיע המואר. ושוב צרחה. אישה. אותה אישה. הפעם אל כלבה הרץ לראות. אם היה יודע כי שנה אחת שלו שווה לשבע שנות חיי אדם, אולי היה מאט. איך אפשר לגמור חיים שלמים בזמן קצר כל כך … אני, גם הוא, תוהים. וכשיחל לנבוח, אתעורר…. חושך… ...

החוחית – פרק א היינו בני שבע. שני רוצחים קטנים. מחכים בתוך הערפל. ובערפל הייתה פורשת החוחית מדי פעם את כנפיה למניפת צהוב שחור רועדת, אולי מפחד, אולי מאושר שמשך אותנו עוד ועוד להתקרב. כל היופי הזה יהיה עוד מעט רק שלנו. עיניו של גבי בערו כשדיבר. אתה מתכוון שנחטוף אותה או שרק נתלוש לה כמה נוצות? שאלתי, מתנדנד. כאב ...

שוטי שוטי ספינתי 1962-63 תור הזהב. שלושה ילדים בספינה שלא תפליג. האימא מאחור. משגיחה שלא יסחפו. על הפנים שלה אפשר לראות סימנים ראשונים של כאב. כאלה שמנסים להאבק ביופי. הים סוער. לא מבוית. דגל אדום. דגל שחור, אין שוברי גלים שיעצרו את קירות המים שמתנפלים כמו מפלצת על האנשים שבמים. הים מסוכן. המציל צורח ברמקול. מפחדים ממנו יותר מהים. הים התיכון. ...

האיש במושב מאחור, במטוס אמר: האפגני ימות הלילה. אמרתי לו, בלי להסתובב לאחור : אני חצי אפגני. הוא ענה: אז חצי ממך ימות. הנחתי את הראש על השמשה מרחוק ראיתי את הרי אארטץ נרדמתי. חצי חי. חצי מת.

האפיפיור המטורף אם הייתי יכול הייתי רוצה להיות כמו האפיפיור. לעמוד על המרפסת בוותיקן שעה, שעתיים, להשען על המעקה עם גלימה לבנה,כובע חרוט ויד מונפת … אבל יחף. בלי נעליים על רצפת השיש הקר. כמו אחד שפשט את הרגל. אבל החייבים שלו עדיין לא יודעים את זה. שאלוהים יסלח לי, אבל אני הנציג שלו לטוב ולרע. בעיקר לרע. כי אם ...

מֵי תְּהוֹם מִלִּים – הָמוֹן מַרְעִיד בִּשְׁעָרַי הַחוּצָה לְהִמָּלֵט. מִלִּים – אַבְנֵי מָרָה טוֹמְנוֹת בְּאֵבָרַי אֶת פַּחַד הַנִּגְלֶה. רוּחִי עָפָר נוֹשֶׁמֶת בָּחוֹמוֹת יוֹרֶקֶת מֵחַ אוֹתִיוֹת קָדוּמ … אִתִּי-אַתָּה-תְּהוֹמ-אַתָּה אִתִּי-אַתָּה-חֹשֶׁכְ-עַל-פְּנֵי-תְּהוֹמ-אַתָּה אִתִּי-אַתָּה-רוּחַ-עַל-פְּנֵי-הַמַּיִמ-חֹשֶׁכְ-וּתְהוֹמ-אַתָּה