בננות - בלוגים / / עיר הא(פ)ורות
משוטטת
  • מאיה וינברג

    נולדתי בעיר אחת וגדלתי בעיר אחרת. עשיתי שירות צבאי מלא, למדתי, סיימתי בתואר דוקטור, התחתנתי, ילדתי. בדרך קרו דברים נוספים. כעת אני כותבת, מדברת עם חיות, מתרגלת יוגה בשיטת איינגר ומשנה את דעתי לעיתים תכופות. תמיד אני משוטטת בעולם. שוטטות הוא מושג שפותח על ידי בודלר. ה-flâneur על פי בודלר הוא אדם שמהלך בעיר כדי לחוות אותה. כעת (2012-2013) אני משוטטת בפריז . בשם העיר היפה החלטתי לפתוח את הדלת, טקסטים ותמונות.

עיר הא(פ)ורות

 גשם בהפסקות. האביב מתחמם וממיס את השמיים. סוף סופו של חודש מאי, גשם כבד וחורף של ממש, בוא נודה, במונחים ישראליים. הפריזאים מצקצקים בלשונם ומגדפים את מזג האויר. העדר השמש הופך אותם לנרגנים אפילו יותר מהרגיל .זו באמת שערורייה .הסן זורם ביתר שאת, כבר קרוב לעלות על גדותיו. בחנויות מוכרים בגדי ים ופראו תואמים במחיר מלא. לפחות  לחנויות הגיע הקיץ..

אבל אל תרחמו על הפריזאים .הם יודעים להילחם באפור. בשבת בצהריים יש די ג'י, אם לא מסיבה, בסניף של נאף נאף. בדרך חזרה מהיוגה,  מסעדת "גוד סייב דה קיטשן" (כן, באנגלית) מסבה את כל המרפסת למכירה ספונטנית של בגדים יד שנייה. אני נתקלת שם בצרפתייה יפה עם קשת של פרח ,היא פותחת מזוודה של אוצרות ותולה. אני מכלה אצלה בשמחה את מעט המזומן שיש לי. השלל: שתי טוניקות ממשי עם חגורה קטנה.   

באקסטרא אולד קפה, במעלה רחוב סנט טנטואן, הגברים במכנסיים סגולים או חרדלים והבנות, הו הבנות. יפות בגרביון ונעל סירה או בטייץ ומגפון (כמעט תמיד בשחור, אגב).רק נגיעה אחת  של צבע במעיל או בתיק, באייליינר  או בשפתון. 

הגארנד פָּלֶה (הארמון הגדול) פתוח לתערוכה בשם דינמו עד סוף יולי העוסקת במאה שנים של אור באומנות. מוזר שחוגגים כבר מאה שנה כי הכל  מרגיש אולטרא מודרני. גם העבודות של מרסל דושאמפ משנות השלושים של המאה שעברה. והנה יעקב אגם בעבודות חדשות משנת 2013, דווקא מעוררות עניין בקהל .אני מביטה גאה מהצד. הנה  חלל של היפנית המשוגעת עם הנקודות YAYOI KUSAMA  ,אי אפשר לטעות בה. ואפילו חזית הארמון, קודש הקודשים, כוסתה במדבקות כתומות זרחניות כדי ליצור מיצג אומנות ענק וספירלי. כך נלחמים באפור!


יש כאן רשת חנויות שמוכרת רק ורדים בשם הקוד נוֹם דוּ רוֹז . בכל בקר המוכרת מפזרת עלי כותרת רכים על המדרכה המטונפת של פובור סנט אנטואן. יש חרציות ונוריות בכל צבע בשוק ובגנים, אירוסים בכל גוון של חשק. גם הוורדים כבר פורחים (מתחשק לי לומר פורחות) וריח הערוגות נושב למרחוק. ג'ארדן דה פלנט משנה את פניו כמעט בכל ביקור .גם הטיולרי. הגננים כאן תמיד עסוקים מאד.

בכיכר הבסטיליה, אתר מועדף על הפריזאים למחאות והפגנות היו כמה אירועים גדולים של הקהילה בחודש מאי. ערב אחרי ערב סגרו את התנועה הכבדה והרימו במה עם מערכת סאונד ברמה. הופעות של מוזיקה ונאומים חוצבי להבות. הרבה דגלים של הקהילה, הרבה צבע. נישואים לכולם, ילדים לכולם, ביטוח בריאות לכולם, בירה ביד, דגלים ולרקוד .הגשם נוטה לגלות התחשבות מיוחדת במפגינים, יש לציין. זה לא מעט בעיר שמשנה את דעתה המטרולוגית כל שעה.


לפעמים, כשמחליט לרדת גשם כבד הוא נעשה לבן ממש. סמיך. הרחוב מתרוקן ואפילו היונים נעלמות למחבוא. קולו של הגשם נשמע היטב בחלונות הבית, כמו שמיכה. מכונית משטרה עוברת ברחוב, צופרת בקול הסירנה המצחיק השמור לאירופה, בעל שני התווים. עונים לה השחפים בבכי בקול גבוה. הם, גם בגשם הכבד ביותר, נשארים.

מאחורי כל האפור ממשיך אור צפוני ובהיר להאיר עד עשר בערב. עם חברה טובה מישראל, שמבקרת בעיר בפעם הראשונה (ומתאהבת מיד, בהכנעה גמורה ודקדנטית), אנחנו יורדות כל ערב אל הסן. כל ערב מגשר אחר. יורדות אל גובה המים במדרגות האבן התלולות, אל שולי העיר, ויושבות על ספסל בגדה להלל את השקיעה. עם שמפניה קטנה וסלסלת קרטון של פטל ,אוכמניות ותות גינה. עם מעיל וצעיף הקשור בקשירה הנכונה. וכמה שזה יפה לעזאזל

 

 

 

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למאיה וינברג