משוטטת
50 אחוז הנחה זועקים השלטים. חנות אחרי חנות במכירה הגדולה. דיסנילנד למבוגרים. קניות עד אובדן חושים. איזו הילולה. קניות על כל הראש. אם הייתי מגיעה במקרה לעיר אתמול או היום לא הייתי מזהה את פריז . אתמול נפתחו מיטב החנויות בשעה שמונה בבקר. להזכירכם עדיין חושך גמור בחוץ בשעה הזו, אבל האור בסניף הפינתי של KOOKAI דולק גם דולק והרכישות כבר בעיצומן. חלונות הראווה ערומים פרט לשלטים אודות המכירה הגדולה (SOLDES) ולכן נראים משונה. היכן העיצוב המעודן, הדקדוק בפרטי התצוגה המתחלפת מדי שבוע? בובות חלון הראווה עומדות נכלמות או לובשות פיסת בד סמלית עם המילה, ניחשתם נכון, SOLDES. לא נשאר דבר מבחוץ ובתוך החנויות גוג ומגוג. חנויות הנעליים מוותרות על הסידור הקבוע ומחלקות את השלל לפי אזור לכל מידת נעליים. חנויות הבגדים, מהיוקרתית בחנויות המעצבים במארֵה ועד חנויות הרשת הגדולות, בחיסול ממוקד של הסחורה. וגם חנויות אחרות לא טומנות ידן בצלחת.. ובתווך, קונים וקונות מבוהלים, גודשים את החנויות. ממשמשים בכל הבא ליד, נוברים בערמות. הזוהי פריז השאננה, האריסטוקרטית, האדישה? אנשים מתהלכים ברחובות עם שקיות, שקי שקיות וחבילות גדולות שונות ומשונות. תורים ארוכים משתרכים ליד הקופות בין אם זו חנות סבונים או חנות מטריות. אנשים קונים מצעים, כלים לבית, אופניים, טלוויזיות שטוחות, המון נעליים והמון בגדים. באז של התרגשות באויר, ההנחות באמת משמעותיות .עד חמישים אחוז ולפעמים יותר. השמועות אומרות שמדי שבוע ההנחה גדלה והולכת. חמישים אחוז לשבוע הראשון , שישים אחוז לשבוע השני וכך הלאה עד תשעים אחוז (!) לשבוע החמישי והאחרון. אז מגיע סוף העולם ומתחילה בריאה מחדש. אופנה חדשה לעונה חדשה וחזרה לסידור המוקפד של חלונות הראווה והמחירים השערורייתיים. ובינתיים ..מתח .האם זוג המגפונים שוויתרתי עליו היום יחכה לי בנאמנות לשבוע הבא? ולעוד שבועיים? בסניף הזה או בסניף אחר? והנה השמלה שקניתי במחיר מלא בתחילת העונה מחייכת אלי מהמדף, במחיר קצוץ. באמת שלום לך.. מאידך, באותה החנות, הנה המעיל שחמדתי בתחילת העונה ולא היה לי לב. עכשיו יש לי גם יש לי וגם נשאר מקום בשקית. אני חוזרת אתו הביתה. יש אלוהים.
חוזרת הביתה, המעלית עדיין מקולקלת, פוגשת שכנה עומסת שקיות, אנחנו מחייכות אחת לשנייה באחווה. פותחת את הדלת, הרבה שקיות ביד (זה רק נראה הרבה. זה בעיקר בגדים לבנות, משכנעת את סופר האגו שלי).בעלי פוער עיניים ואני מראש מהסה אותו -אל תדאג זה הכל בּוֹן מרשֶה.(קנייה טובה,זולה בצרפתית שוטפת)
בּון מרשֶה אני מבין. אבל בּון גם משלם? הוא שואל בעווית. מצחיק הבעל שלי.
טקס החיפוש המציאה והקנייה תמיד מלווים בהתרוממות נפש, זה כבר הוכח מחקרית ועובד כל פעם מחדש. אבל אחר כך ,בשקט ,לפעמים עולה לי תהייה, האם כל זה עושה אותי באמת מאושרת יותר? (פולניה) או מה מזה באמת חסר לי? (שוב פולניה) או גרוע יותר, ההבנה שעל אף הקניות האלה עדיין נחוצים לי כל כך הרבה דברים אחרים. מעגל הקסמים הקפיטליסטי ,רק בימים שאני נמנעת ממנו הוא נמנע ממני.
ועוד תהיה, איך אין מאפה או מעדן אופייני המיוחד לימי הקניות ?מה זו ההפקרות הקולנרית הזו? תפסתי אותם עם המכנסיים למטה. מודדים משהו, כנראה.
