בננות - בלוגים / / ערמונים בקונוס של נייר עיתון
משוטטת
  • מאיה וינברג

    נולדתי בעיר אחת וגדלתי בעיר אחרת. עשיתי שירות צבאי מלא, למדתי, סיימתי בתואר דוקטור, התחתנתי, ילדתי. בדרך קרו דברים נוספים. כעת אני כותבת, מדברת עם חיות, מתרגלת יוגה בשיטת איינגר ומשנה את דעתי לעיתים תכופות. תמיד אני משוטטת בעולם. שוטטות הוא מושג שפותח על ידי בודלר. ה-flâneur על פי בודלר הוא אדם שמהלך בעיר כדי לחוות אותה. כעת (2012-2013) אני משוטטת בפריז . בשם העיר היפה החלטתי לפתוח את הדלת, טקסטים ותמונות.

ערמונים בקונוס של נייר עיתון

 

קריאה אחרונה לנוסעים לפריז! נראה שבניגוד למה שמספרים כל מדריכי הטיולים דווקא עכשיו היא העונה הנכונה לבוא אל העיר. נכון שקר, נודה בכך ישר על ההתחלה. ואני מתכוונת למעיל רציני, כובע, כפפות וצעיף בכל יציאה אל הרחוב. (כיוון שצעיף הוא צו האופנה כאן, חורף או קיץ, נפחית אותו בספירה.) מאידך זה גם הזמן המתאים למגף גבוה עד הברך ותחתיו גרביון מעוצב, אחד מהאלפים המוצגים כאן לבחירה. למשל ירוק -בקבוק סטייל אירמה לה דוס הולך כאן חזק העונה .צבע נהדר לחורף.

                

תחת מעיל עבה קל יותר לגדל את התחת. והרי אין מקום טוב בעולם מזה לתענוגות החך,המצטברים בסופו של דבר בתחת. פרט למאפים הנימוחים ,הידועים לשמצה כל השנה ,כעת נוספו מטעמי החורף. ערמונים מבוקעים בקונוס של נייר עיתון, כוס יין חם עם תבלינים או שוקולד חם. שוקולד חם הוא לא סתם שוקו כמובן. הוא קרוי   שוקולָ שוֹ (Chocolat chaud) ומתגאה כערך בפני עצמו בויקיפדיה הצרפתי. יש לו מתכון סודי ורב בשנים. יש הגורסים שהטוב ביותר נמכר באולם הכניסה של ארמון שאיו (Le palais de Chaillot) ויש הגורסות שהשוקו של  La maison Angelina ברחוב ריבולי הוא הטוב ביותר. אגלה כאן שהשוקו אצל אנג'לינה סמיך כל כך שהכפית עומדת במרכז הכוס. ואולי היא עומדת מרוב תדהמה על כך שהמחיר הוא שמונה יורו לכוס שוקו. בפטיסרי הפזורים ברחבי העיר מככב פינוק חורפי בשם Mon Blanc  והוא כולו קצפת עשירה מבפנים המכוסה קרם ערמונים מבחוץ עם נגיעה של קציפת נשיקה ואגוזים. בחיי. כשתגמר עונת הערמונים יעלם הקינוח מהמדף עד לחורף הבא שכן לא זו העיר שתשתמש בערמונים משומרים. עוד ממנעמי החורף הקולינריים הם הצדפות, מיטב ההנחות במדף השמפניה  לקראת השנה החדשה ועליית קרנו של מרק הבצל. עם הרבה באגט בצד כמובן.

פריז היא כעת עיר האורות יותר מכל זמן אחר בשנה. כל העיר, מזה כמה שבועות ועד בואו של הNoel (הוא חג המולד א-לה צרפת) ,מקושטת עד אובדן חושים בשיחים, כדורים מבהיקים, סרטים והמון המון אורות. גם החנויות הקטנות, גם סניפי מקדונלדס, גם חנויות הסופר ובטח חנויות הכולבו הגדולות- כולם מנצנצים. כשהערב ממהר לרדת  נעשה המראה פשוט מרהיב. כל שנה ב21 לחודש נובמבר בדיוק מרים ראש העיר, בליווי  איזה סלבריטֶה  את השאלטר וכל שדרות שאנז אליזה נמלאות אור יקרות ; מהגלגל הענק שהוקם בפלאס דה קונקורד דרך מעלה השדרות ועד שער הניצחון .בכל שעה עגולה מצטרף מגדל האייפל בנצנוץ משלו וביחד מתקבל מראה מהפנט עד מעורר התקף אפילפטי. גם בבית הכולבו הוותיק BHV  במרכז העיר מול בית העירייה לא נשארו חייבים ופתחו בקומת הגג בר מנצנץ תחת כוכבי השמיים. יש שם תצפית נפלאה על העיר כפי שמשתקפת במי הסן, פשוט לשתות ולהיאנח. כל זה לחודש דצמבר בלבד.

       

                      

שלושה שבועות לפני בוא החג הגדול, העיר נמצאת, יחסית כמובן, בהפחתה של מאסת התיירים. מחיר כרטיסי הטיסה זול יותר, מחירי הלינה זולים יותר ובעיר יקרה כפריז ההבדלים הם משמעותיים. התור קצר מאד, אם בכלל, בכניסה למוזיאונים הגדולים. תענוג לראות את  המוצגים בתערוכות הקבע בנחת ולא דרך מסכי האייפד של המוני מצלמים יפנים. נהר הסן נרגע מסירות הבאטו-מוש ( bateaux mouches) אלה סירות -הזבוב , בתרגום חופשי, הקודחות בנהר עומסות תיירים. ברחובות  שומעים יותר צרפתית וחווית הביקור מרגישה אותנטית. סיילים ראשונים יוצאים אל הדרך לחימום מנועים לקראת הרכישות לחג. אלו הפריטים המשולמים לחורף אביב ישראלי שאינם מתאימים לחורף הכבד שבדרך .לכן זהו Bonne Marche ,מה שנקרא כאן "קנייה טובה" ,שהרי אין כידוע באוצר המילים הצרפתי את המילה זול.(ואני מתכוונת לכך ברצינות).

זה הזמן לפריז של indoor.פריז של תערוכות בגלריות, של חנויות ספרים עתיקות ותיקות בגדה השמאלית, של בראסרי פינתי  אדום שחור עם פורמול הגון לארוחת צהרים, פריז של מועדוני ג'ז קטנים לארוחת ערב. זו פריז מתעצלת יותר, שמקדימה לישון בערב ומתקשה להתעורר בבקר. השמש כאן מפהקת בשמונה ומאירה ממש רק בתשע. ארמון וורסאי פותח שערים לגנים הגדולים בחינם ודווקא בחורף יש כאן ימי שמש בהירים ובוהקים מאד לטייל בהם גם מחוץ לעיר. גם אם קר בחוץ, שהרי כל החללים מחוממים היטב, כך שבפנים חוזרים ללבוש מעט ונוח. זו אולי פריז למתקדמים, אלה שיכולים להרשות לעצמם לוותר על האטרקציות הגדולות (מילה מאוסה) ובאים לראות את העיר בזמן הווה שלה. הזמן המתרגש לקראת החג שהוא עדיין שגרה. שגרה פריזאית אסקפיסטית. קופסת התכשיטים של העולם בזמן האינטימי שלה.

 

 

 

תגובה אחת

  1. אוי…הצפת אותי בריחות ובקולות של פאריז, שאני כל כך אוהבת… אני אחוזת געגועים…
    נורית

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למאיה וינברג