אופק

                                                                                                               
עֵינָי עוֹמְדוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם, הַגַּלִּים מְעָרְסֶלִים אֶת תִּינֹקֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְתִינוּת וּמַשֶּׁהוּ מִכָּל זֶה מַצְלִיחַ לִהְיוֹת אֹפֶק. דַּיָג נִצַּב בְּמֶרְחָק יָדַיִם פְּרוּשׂוֹת וַאֲנִי מַמְתִּינָה שֶׁיַּעֲלֶה בְּרִשְׁתּוֹ מָה שֶׁנִּשְׁמַט מִמֶּנִּי, לוּ סִפַּרְתִּי לְךָ עַל הַחוֹרִים אוּלַי הָיִיתָ עוֹמֵד אִתִּי כָּאן וְלֹא דּוֹרֵך עַל אֵין-קַרְקָעִית. אֲבָל אֲנִי עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הַיָּם, סִימָנֵי מְתִיחָה עַל עוֹרִי לְאוֹרֵךְ צְלָעוֹתָיי הֵיכָן שֶׁהַלֵּב הִתְרַחֵב כְּעוּבָּר אֵלֶיךָ וּבְבַת-אַחַת כָּמָשׁ. מֶלַח יוֹשֵׁב בְּכִיסֵי עֵינַי וְאֵין לִי אִישׁ לְהָטִּיחַ אֶגְרוֹפִים בְּחָזֵהוּ בְּשָׁעָה שְהַאָנַפוֹת מִצְטַמְצְמוֹת אֶל הָעֲנָנִים. הָדַפְתִּי אוֹתְךָ כְּבּוּמֵרָנְגּ וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָתַה עָלוּל לְהִתְיָישֵׁר מִכֹּחַ הַתְּעוּפָה, צָנַחְתָּ עַל הַחוֹל, כָּעֵת אֲנִי צוֹפָה אֵל הַכִּיווּן מִמֶּנּוּ הִתְרוקֵן שׁוּבְךָ כְּמוֹ הָיָה יְרוּשָׁלַיִם וְהַבְטָחָה חֲדָשָׁה נִמְשֶכֶת בָּרוּחַ. אִם תָּבוֹא אַנִּיחַ נֶחָמוֹת בְּדֻגְמַת שְׂפָתַיִם עַל שֶקָע צָוַוארְךָ אַקִּיף אוֹתְךָ בְּשָּׂפָה שֶׁאֵין בָּהּ מִלִּים מִלְּבַד יֵשׁ.

אֲהוּבִי, אֵינְךָ יוֹדֵעַ, הֲלֹא הָיִיתִי כָּזוֹ שֶׁהָעוֹלָם הִרְצִין כְּשֶׁנוֹלְדָה.
כָּעֵת יֶש לְדָגְדֵג.