כותנה

                                                          לאילה

מוּטָב הָיָה לִהְיוֹת בְּמָקוֹם אַחֵר בַּשָׁנִים הָהֵן.

שנְּגִינַת סַקְסוֹפוֹן זְהוּבָּה תַּעֲטֹף אֶת לֵילוֹתֶינוּ

אַךְ בֵּינָה לְבֵינֵינוּ הִשְׂתָּרֵעַ פַּרְדֵּס לְלֹא סוֹף

וְקוֹלוֹת רָעִים הִתְלַחֲשׁוּ בּוֹ, 

נָשְׁבוּ כַּהֵד בֵּין עֲנָפָיו.

נְעָרוֹת בְּמִכְנָסַיִם קְצָרִים וְצוֹחֲקִים

צָעֲדוּ בַּשְּׁבִילִים חָבוּקוֹת

מַבָּטָן, מַטְאֲטֵא יָשָׁן וְדוֹקֵר

סִלֵּק אוֹתָנוּ אֶל שׁוּלֵי הַחֻרְשָׁה הָרְחָבָה

וְהָיִינוּ יוֹשְׁבוֹת וְתוֹהוֹת לִפְנוֹת עֶרֶב

עַל תַּפְקִידוֹ שֶׁל הָאָבָק בָּעוֹלָם.

לֹא פַּעַם הִרְחַקְנוּ אֵל קְצֶה השָּׂדֶה

לְהַבִּיט בְּנִיסָיו שֶׁל הַקַּיִץ:

ּפְּקַעוֹת כֻּתְנָה שֶׁלִּבָּן הִצְטָבֶּר בָּן רַךְ וַחֲרִישִׁי,

כְּמוֹ הַעֶלבּוֹן שֶׁכָּבַשְׁנוּ בַּחוֹל עָד שְעָזַבְנוּ

וְהוּא פָּרַח וְהִתְעַבָּה וְהִלְבִּין

וְיָכֹלְנוּ לִקְטֹף אוֹתוֹ מִתּוֹכֵנוּ

לֶאֱרֹג אוֹתוֹ לּשְׂמָלוֹת שֶׁלֹּא הֵעַזְנוּ לִלְבֹּשׁ בַּמִדְרָכוֹת

כִּי לֹא הָיְתָה תָּכְנִית בַּמִּכְבָּסָה הַקִּבּוּצִית

לִכְבִיסָה עֲדִינָה

צָרִיךְ לוֹמַר, לֹא מִסְּדוֹם יָצָאנוּ.

לֹא הִמְתִּין לָנוּ גּוֹרָל הָאֶבֶן

אָנוּ הוֹלְכוֹת קָדִימָה, זְקוּפוֹת וּשְׁקֵטוֹת

אוֹסְפוׂת בְּעָקֵבֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ

אַךְ יֵשׁ וְקִמּוּר מֻכָּר שֶׁל הַנּוֹף

מְפַסֵּל דְּמוּת אִשָּׁה בַּסֶּלַע

וּמֶלַח עוֹמֵד בָּאֲוִיר לְגַלּוֹת 

אֶת מְחִירוֹ שֶׁל הַמַּבָּט אָחוֹר.