גַּם אִם לִוְויָיתָנֵי גַּעְגּוּעֵינוּ נוֹשְׁמִים כָּעֵת גֵּאוּת
וְחֶלְקִיקֵי לְהַגִּיעַ חוֹצִים אֶת הַנֶּפֶשׁ לָאֹרֶךְ וְאֵת הַבֶּטֶן לָרֹחַב
אֵינִי מַאֲמִינָה לְסִיזִיפוּס הַפַּעַם
אֵינִי מַנִּיחָה לָחַשְׁמָל.
אֲנִי לוֹחֶשֶׁת אֵיךְ בְּתֹם הַבֶּהָלָה
יָבוֹא הַכֹּל עַל מְקוֹמֵנוּ
יֶלֶד-אֲנַחְנוּ יְגַלֶּה צִדְפֵי פְּנִינָה תַּחַת הַזֶּפֶת
וִיצַיֵּר עַל הַחוֹל אֶת שָׁלֹשׁ מִשְּׁאָלוֹתָיו שֶׁגָּדְלוּ:
הִנֵּה אַתָּה אֲהוּבִי,
בְּחוּלְצָת טְרִיקוֹ גְּזוּרָה וְעֵינַיִם שֶׁל בּוֹאִי
כְּבָר אֵינְךָ רוֹשֵׁם אֶת שְׁמִי בֵּין אֵלֶּה שֶׁעֲלֵיהֶם
לְהָשִׁיב לְךָ סֵפֶר שֶׁהֻשְׁאַל.
עוד שיר יפה מאוד. מעניין השימוש הדימויי בלווייתנים. זה הזכיר לי את ספרה של משוררת אחרת שאני אוהב, חגית גרוסמן, "לווייתני האפר". ילי – עד כה קראתי שלושה שירים משלך ושלושתם היו יפים ומרגשים. יישר כוח, רני.