מקום מוצל וקריר כותבת
מִי שבֵּיתהּ נטוע
עמוק בלב ים
מוגנת מאש.
מי שביתה שתול על מים
גלים נחבטים בחלונה
זריחות ושקיעות על אופק שטוח
הַבְּעֵרָה לא תגיע אליה
לא תאחז באבנים
לא תתפשט בשדה קוצים
היא בטוחה
היא יכולה לישון בשקט
לצלילי ההלוך ושוב
של העולם.
מי שרואָה את האש מרחוק
יודעת שיש רצועה של חושך לפניה, ולפיכך זמן
לארוז את מה שחשוב באמת
בגדים, תרופות, תעודות, כסף
תמונות ומחברות
אבל אל לו לתיק להיות כבד
שתוכל לשאת אותו כשהיא ממהרת
במורד המדרגות
לדלג אתו בין הקוצים והאבנים
הקרירים עדיין
האפלים עדיין
יש לה כמה דקות
עד התופת.
אין ספק שבית אבן
שֶׁמים מלחכים אותו
יפה יותר, אין ספק
בו תצולמנה התמונות הקסומות ביותר
שלְווה ועומק, לובן הקצף וטיפות ניתכות בחלון
בשעה שֶׁים יציב
מכרסם בַּיסודות
בשעה שמלח
מכניע בהדרגה את החומר
העוטף את חייה
את שנת הלילה שלה
את שעותיה בחדרים, אין ספק
שֶׁהַים משתרע מאופק עד אופק
ואם תשחה, בסוף תותש –
אבל לעולם לא יהיה לה חם
לעולם הלהבות לא תנשופנה בפניה
רק כובד, רק לאות
יכַלו אותה לְאִטם.