מקום מוצל וקריר כותבת
***
הימים האלה, הו כן, הימים האלה, הו, הימים
בדיוק, בדיוק הימים האלה, כן, הו כן, בדיוק,
בדיוק עליהם אני מצביעה
בדיוק עליהם אני מדברת
מתחתיהם בדיוק אני זוחלת, חופרת, נאבקת
להשתחרר מלפיתתם נואשת, ואלה בדיוק
הימים האלה, שלא נשמעו לנו
שלא נשמעו לי
שלא נשמעו לאיש
וחרישיים כשלג צנחו
בקול חבטה רך של מזרן
קברו אותי תחתם.
הו בדיוק, בדיוק, הו, הימים האלה
עליהם אני מסתכלת
או אסתכל, ברגע שאגיח
מחשכתם.
***
אני חושבת בדיוק על הימים האלה, בדיוק, בדיוק עליהם
ולא אחרים, הימים הנוכחיים
הנוכחים כל כך
הנושמים ממש עכשיו הימים האלה בתוך חיי
הנמצאים כאן בכל רמ"ח איבריהם שס"ה גידיהם
עוטפים ומחבקים לוחצים ודוחקים
אותי לפינה.
אין בכך שום יופי
אין בכך שום שירה
שום דבר רומנטי, לירי, פואטי אין בכך
טיפה אחת של מים
להרוות את החרבה.
***
הו, ההווה הזה
שתמיד כאן
תמיד מסתער חזיתית
ואין ממנו מנוס
ואין ממנו מנוח
אין לאן לברוח ואין, אין
אין עוד מלבדו.