הֶחָסֵר נִמְצָא. הַיֵּשׁ אֵינֶנוּ.
כָּךְ גַּם אֶשָּׁאֵר, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר. יוֹתֵר אוֹ פָּחוֹת.
יֵשׁ נְחָמָה קְטַנָּה בְּכָךְ
שֶׁלְּפָחוֹת נִתַּן לִהְיוֹת יוֹתֵר.
לְעִתִּים סְגִירַת הַמַּעְגָּל אֵינָהּ מִתְאַפְשֶׁרֶת
זֶה כָּתוּב וְחָתוּם אֶצְלִי בַּגֶּנִים
הַהַשְׁלָמָה עִם מָה שֶׁמִּתְגַּלֶּה בִּי
וְלֹא פָּחוֹת עִם מָה שֶׁאֵין בִּי,
אִטִּית כִּמְעַט כְּמוֹ עֲמִידָה בְּרֶגַע מְצֻלָּם
עַל שְׂפַת חוֹף מִתְעַגֵּל בְּמִפְרָץ יָם פָּרוּץ.
כְּשֶׁהַגַּל מִתְקַדֵּם אֵלַי לְאִטּוֹ
שׁוּב אֵינִי מִתְרַחֵק מִקָּו הַמַּיִם
וְאֵינִי רוֹדֵף אַחֲרָיו כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר לְאָחוֹר.
יִתָּכֵן שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה שָׁלֵם
עִם מָה שֶׁיִּהְיֶה וְעִם מָה שֶׁיֶּחְסַר
וַאֲנִי מַשְׁלִים עִם כָּךְ בְּאַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ מֻשְׁלֶמֶת
וְדַוְקָא מִשּׁוּם כָּךְ הִיא שְׁלֵמָה.
אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אֶת הַיָּפֶה כְּפִי שֶׁהִנּוֹ,
כְּשֶׁחֲסֵרוֹת בּוֹ כַּמָּה מַעֲלוֹת.
אִי הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלְךָ, הַנִּשְׁאֶרֶת לְעוֹלָם וָעֶד
הִיא הָעוֹשָׂה אוֹתְךָ יָפֶה כְּפִי שֶׁהִנְּךָ.
אני מאד אוהבת את השיר ומתחברת אליו.
עפרה
ואני.
אני יש לי בעייה עם דברים מושלמים.
לגנים. יש את הזכרון שלהם.
סיפור כזה בזיג-זג,
כולל הקצוות החדים.
נפלא!