בננות - בלוגים / / החזרת ציוד
שירים מזוית העין
  • שמעון רוזנברג

    יליד  1952 פולין, דור שני לשואה. שנת עליה 1957, נשוי+2 . מתגורר בתל אביב. השכלה - תואר שני  - מדע מדינה. תואר ראשון - תולדות המזה"ת החדש והיסטוריה של א"י. גמלאי . פרסם שירה מ-2007, בכתבי העת: "מטעם", "מטען", "עיתון 77"' "משיב הרוח" "מאזניים", בכתבי עת מקוונים ובאתרי אינטרנט. ספר שירה ראשון - "שירים מזווית העין" בהוצאת "גוונים", 2011 ספר שירה שני - "כל הדרכים מובילות אל עצמן" בהוצאת "פרדס", 2016 עורך כתב עת מקוון -"נתיבים" (בצוותא עם המשוררת נעמה ארז).

החזרת ציוד

 

 

 

לֹא הֶחֱזַרְתִּי צִיּוּד בְּרִאשׁוֹן בְּנוֹבֶמְבֶּר 1973.
הֶחֱזַרְתִּי שַׁבָּת יָפָה שֶׁל רֵאשִׁית אוֹקְטוֹבֶּר
כְּשֶׁהַסִּירֶנָה הִתְפָּרְצָה לְבֵית הוֹרַי
זָעֲקָה וְזָעֲקָה,
הוֹפֶכֶת כִּסְאוֹת עַל יוֹשְׁבֵיהֶם.

מֵהַהַתְחָלָה לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת
וּכְשֶׁיָּדַעְתִּי הָיָה מְאֻחָר מִידַי לְהַחֲזִיר צִיּוּד
מְאֻחָר יוֹתֵר הָרַדְיוֹ הִבְטִיחַ לִשְׁבֹּר עֲצַמוֹת
וְלֹא קִיֵּם.
גַּם זוֹ לְטוֹבָה.
אֲנִי יוֹדֵעַ כָּעֵת שֶׁאֲפִלּוּ לִי קָשֶׁה לְהִתְוַכֵּחַ
עִם עֻבְדּוֹת
כְּשֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לָכֶם אֶת חַיַּי
מֵעֹמֶק שִׁשִּׁים שְׁנוֹתַי.

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי צוֹפֶה בְּסִרְטֵי טֶבַע
אֲנִי סוֹפֵר אֶת הַפְּעָמִים בָּהֶם אַנְטִילוֹפָּה
קָלַת רַגְלַיִם
מַקְדִּימָה בַּרְדְּלָס
זָרִיז לֹא פָּחוֹת
בְּצַעַד מִקְרִי מְמֻזָּל אֶחָד.

יֵשׁ הַסְּבוּרִים שֶׁהָעִתּוּי הָיָה מְתֻכְנָן מִלְּמַעְלָה
וַאֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמְּנוּסָה נְכוֹנָה
מַשְׁמָעָהּ לִהְיוֹת מְנֻסֶּה.

אַף שֶׁלֹּא נִסִּיתִי לִבְרֹחַ, טֶרֶם הֵבַנְתִּי
מָה שֶׁבָּרוּר לִי הַיּוֹם:
אֶת חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל מִקּוּם נָבוֹן
וּזְמַן נָכוֹן,
וְשֶׁאֵין מָה לַמַּהֵר לְהַחֲזִיר צִיּוּד.

 ———————————

השיר התפרסם בכתב העת "מטען" בדצמבר 2013
 

נתיבים – כתב עת חדש ליצירה ועיון
http://nativ-aher.com
בעריכת נעמה ארז ושמעון רוזנברג.
קהל היוצרים מוזמן לקרוא ולשלוח את יצירותיו לכתובת הדואר האלקטרוני naamashim1@walla.co.il

 

 

 

8 תגובות

  1. שירך מחזיר אותי אל הימים ההם ואל דבריו של דדו,שאנחנו שוברים להם את העצמות,בשעה שהמצב היה לגמרי הפוך.אסור לשכוח את מלחמת יום הכיפורים

    עפרה

    • שמעון רוזנברג

      תודה עופרה
      אכן אסור לשכוח
      וגם צריך לשים דברים בפרספקטיבה
      ובתוך כך לזכור את הכזב והאשליה הכוללת את דבריו חסרי הכיסוי של דדו שלא היה חף מטעויות (גם אם נניח שמטרתו הייתה לזרוע ביטחון באותו רגע)

  2. יהודה ויצנברג ניב

    טקסט נוקב ובשל, משקף בהיבטים שונים "אני קולקטיבי".
    מתחבר מאד לסייפא -…"ושאין מה למהר להחזיר ציוד…"-
    דומני שהיא מתאימה ככפפה ליד, לנו – בני השישים.

  3. אני חייבת וידוי:
    בפעם הראשונה היה לי קשה לקרוא את הטקסט הברור שלךָ. כמעט כמו שהיה לי קשה בימי מלחמה עצמה.
    חזרתי. קראתי שוב. ואני מודה לך על הקושי.

  4. אַנְטִילוֹפָּה
    קָלַת רַגְלַיִם
    מַקְדִּימָה בַּרְדְּלָס
    זָרִיז לֹא פָּחוֹת
    בְּצַעַד מִקְרִי מְמֻזָּל אֶחָד.

    אתה אומר בתמונה יפה את מה שאמר נפולאון : תנו לי גנרלים עם מזל !

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשמעון רוזנברג