אֲנִי מוֹחֵק כִּתָמִים
וְהֵם דְּבֵקִים בִּי,
וְכַמָּה שֶׁלֹּא אֲיַשֵּׁר קְפָלִים
הֵם נִשְׁאָרִים עַל מוֹשָׁבָם
חוֹרְטִים סִימָנִים בִּנְיָר זָקֵן.
אִם אֲחַפֵּשׂ בָּהֶם מַרְאֵי מְקוֹמוֹת
הֵם יַחְתְּמוּ פֶּה וְיִגְרְסוּ חֲנִיכַיִם.
אָבִי מֵבִיא מִפּוֹלִין חֲמֵשׁ מְאוֹת סְפָרִים
חֲתוּמִים בְּאַרְגְּזֵי עֵץ
וּשְׁנֵי זוּגוֹת אוֹפַנַּיִם.
וְהַצְּרִיף קָטָן לְהָכִיל
וְהֶחָצֵר אֵינָה עוֹמֶדֶת בְּפֶרֶץ רוּחַ.
יוֹם יוֹם עוֹלִים לְרַגְלָיו
עוֹלִים חֲדָשִׁים פּוֹלָנִים
לִשְׁאֹל מִמֶּנּוּ
וְלִדְרֹשׁ בִּשְׁלוֹם סְפָרָיו
אָבִי מַצִּיל חֲמִשִּׁים
הַיֶּתֶר בְּלָעָם חוֹל.
שָׁלוֹם אָשׁ נוֹתָר כְּפֵרוּר אַחֲרֵי הַגַּפְרוּר
כְּתָבֵי שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם כַּמְשׁוּ.
וַאֲנִי נִלְחָם בַּשָּׁנִים
הַנּוֹגְסוֹת בְּגוּף נְיָר.
נתיבים – כתב עת חדש ליצירה ועיון
http://nativ-aher.com
"אני נלחם בשנים…"_השיר נגע בי.
עפרה
תודה עפרה
כתיבה הרהוטה וקולחת, זאת בדומה לטקסטים נוספים מפרי עטך שקראתי.
המחשבה על דעיכתם השקטה של חמש מאות ספרים, ממיטב הספרות העולמית והיהודית, כך אני מבין, אינה נותנת לי מנוח.
תודה יהודה. דעיכת הספרים ודעיכת הגוף…
אני רואָה לנגד עינַי כמה סְצֶנוֹת, ברצף ו/אבל בו-זמנית – תקופות, אנשים חיים וחיי אנשים, ספרים חיים וחיי ספרים. וכתמי דפיהם דבקים במסַפר.
—
ביתם של הורֵי הורַי עולה ואני שוב קוראת עם סבא. ועם אבא. בספריו-ספריהם.
—
תודה, שמעון. ושבת שלום.
תודה (מאוחרת כרגיל) רבקה