שירים מזוית העין
  • שמעון רוזנברג

    יליד  1952 פולין, דור שני לשואה. שנת עליה 1957, נשוי+2 . מתגורר בתל אביב. השכלה - תואר שני  - מדע מדינה. תואר ראשון - תולדות המזה"ת החדש והיסטוריה של א"י. גמלאי . פרסם שירה מ-2007, בכתבי העת: "מטעם", "מטען", "עיתון 77"' "משיב הרוח" "מאזניים", בכתבי עת מקוונים ובאתרי אינטרנט. ספר שירה ראשון - "שירים מזווית העין" בהוצאת "גוונים", 2011 ספר שירה שני - "כל הדרכים מובילות אל עצמן" בהוצאת "פרדס", 2016 עורך כתב עת מקוון -"נתיבים" (בצוותא עם המשוררת נעמה ארז).

קליפה

קְלִפַּת אֵיקָלִיפְּטוּס יְכוֹלָה לִהְיוֹת קְלָף

לְתוֹלְדוֹת אֶרֶץ.

אַךְ נָקֵל לְהַעְתִּיקָהּ מִמְּקוֹמָהּ  

מִלְּהַעְתִּיקַן לְתוֹכָה.

 

אֲפִלּוּ שֶׁעִקֵּשׁ טִבְעוֹ הַזָּר שֶׁל הָעֵץ

וַעֲדַיִן יַשִּׁיל אֶת קְלִיפּוֹת הַזְּמַן

הוּא חֻנַּךְ כָּאן מֵחָדָשׁ 

לַעֲמֹד בֶּחָצֵר צְפוֹנִית מְגֻדֶּרֶת

כְּשֶׁאָנוּ חוֹלְפִים תַּחְתָּיו.

 

עַכְשָׁו לֵךְ וּלְמַד מִקְּלִפָּה דַּקָּה עַל עֹבִי הַתּוֹךְ  

אַחֲרֵי שֶׁהַבּוּשָׁה הִתְיַבְּשָׁה בַּבִּצּוֹת בְּתוֹכָן בּוֹסַסְנוּ.

מִי שֶׁהִתְבַּסֵּס בְּחַצְרוֹת הַגְּדוֹלִים

יִתְבַסֵּם בְּשִׁגְּעוֹן הַגַּדְלוּת

שֶׁל הַחוֹרֵט בִּקְלִפָּה אֶת תּוֹלְדוֹתָיו.

 

הַאִם עֵץ עַתִּיק יִתְאַחֵד עִם קְלִפּוֹתָיו  

לְאַחַר שֶׁתִּתְפּוֹרֵר הָאֲדָמָה?

 

הַתְּשׁוּבָה אֵלֶיהָ אַתָּה נִכְסָף   

תִּכָּתֵב בְּדָם. 

6 תגובות

  1. לא יודעת אם לכך כיוונת אבל הרושם שלי מהשיר הזה שקליפת העץ מסמלת לא רק את זרותו של העץ שייבאו אותו שלא בטובתו לייבש ביצות והוא לא כל כך מתאים לאקלים שלנו, עד שהתחילו לעשות ממנו תפאורה לעוברים והשבים,
    אלא אני כקוראת רוצה לקחת את הסמבול הזה יותר רחוק ולהצביע על העם היושב בציון כקליפה ריקה מתוכן.

    • שמעון רוזנברג

      תודה נעמה על קריאתך.
      האיקליפטוס – אולי בהיותו נטע זר שהתערה "לא רע" פה – יכול לסמל את העם היושב בציון. ולמעשה את שני העמים שיושבים פה. וכן את המעשה הציוני של התישבות. לא הייתי אומר שהמעשה עצמו היה ריק מתוכן, אלא שיש התרחקות מהציונות המקורית (האם היה סיכוי שיקרה אחרת?). התוכן הרעיוני הולך ומתרוקן מהמעשה, עד שתישאר רק קליפה שתכונתה (בעץ ספציפי זה) היא שהיא מתקלפת ומתפוררת בקלות…
      ואעצור כאן

      • רבקה ירון

        האמת היא על זֶה (על "העם היושב בציון") חשבתי תוך כדי קריאת השיר. יש כאן אמירה פוליטית ומבט חודר.
        טוב שניגשתי לקרוא את התגובות.
        ו- גם אני אעצור כאן.
        תודה, שמעון.
        רבקה

  2. פשוט נפלא.אהבתי במיוחד את השורות האחרונות

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לשמעון רוזנברג