קָשֶׁה לַחֲמֹק בֵּין רְשָׁתוֹת פְּרוּשׂוֹת
לְלֹא תְּמִיכַת תְּנוּפָה שֶׁתִּשְׁאַב אֶת כֹּחָהּ
מִמֶּרְחָבֵי יָם פְּתוּחִים.
אַף דָּג עוֹד לֹא הִצְלִיחַ לִקְרֹעַ אֶת הַנִּגְזָר מֵרֹאשׁ
וְהַקְּרָב הָאַחֲרוֹן תָּמִיד אָבוּד לְמַפְרֵעַ.
זֶה יָדוּעַ לְכָל אֶחָד מִן הַהַתְחָלָה
רַק לֹא לְעַצְמְךָ,
רַק לְעַצְמְךָ לֹא?
דְּהַיְנוּ, כְּשֶׁאַתָּה מְדַבֵּר עַם עַצְמְךָ
אַתָּה מְסַנְגֵּר עַל דָּגִים כָּמוֹנִי
הַמְּחַכִּים בְּפִנַּת חֲנֻיּוֹת
מֵאֲחוֹרֵי מִסְגְּרוֹת הַשְּׁקוּפוֹת לַמַּבָּט.
לֹא כְּדַאי לָדוּג מִדַּיָגִים קְצָת עֶזְרָה?
וְעַל חֶמְלָה מָה יֵשׁ כְּבָר לְדַבֵּר
כְּשֶׁאֶפְשָׁר רַק לְנַתֵּר בְּתוֹךְ הָרֶשֶׁת
וְעַל תִּמְרוֹנִים לְוַתֵּר
אֲבָל לָתֵת עֵצוֹת לְדָג תָּמִים כָּמוֹךָ
לִפְנֵי שֶׁיִּלָּכֵד גַּם הוּא בְּרֶשֶׁת,
קַל לְמִי שֶׁכְּבָר מְפַרְפֵּר.